פלאי פלאים

איזה פלא. וזה קורה המון. הפלא הזה של לפגוש מישהו אחר. ולמרות שזה קורה הרבה עד שלא שמים לב בכלל, זהו פלא. בדרך כלל לא מבחינים כי, כידוע, זה קורה המון. זה מה שקורה עם האנשים: הם נפגשים. הרבה סוגי פגישות. קצרות, ארוכות, אילמות ומילוליות. פגישות של מבט ופגישות של גוף בגוף, פגישות של קולות בלבד ושל ריחות. יש פגישות שזוכרים ויש ששוכחים, יש קצרות, ישנן ארוכות ויש שמתמשכות עדיין בעת כתיבת שורות אלה. והפלא מתגלה ללבך כשאתה מביט נניח, לצורך הדוגמה, באשה שהיא אהובתך כשהיא עומדת יחפה במטבח וקוצצת גזר ובטטה לתבשיל קינואה ובחוץ יורד הגשם. ובלבך אתה יודע שבקרוב תחבק ותחובק.

את הפלא המקסים הזה מצאתי במוסף הספרות של עיתון הארץ.

העמוד הראשון מלא סיפורונים קצרים שכתב איש בשם אברי הרלינג.

וכמו שכותב בני ציפר העורך:

לעתים רחוקות מגיע אל שולחן המערכת טקסט מושלם המזעזע את הנפש כמו זה ששלח אלינו אברי הרלינג, כותב בן 47, העובד כטבח במסעדה בשכונת פלורנטין, שלא פירסם כמעט דבר - לבד מספר בישול לילדים וכמה "סיפורי ילדים פה ושם" כדבריו. נדמה לעתים, שרק למען טקסטים חד פעמיים כאלה המגיחים ממעבה האלמוניות העירונית, היה כדאי שיהיה מוסף לספרות.