רעידת האדמה של אתמול הזכירה לי את זו הקודמת שתפסה אותי באמצע סדנה שהשתתפתי בה, כשהמשימה היתה ללמוד "על הקבוצה".

היתה זו  למידה של התהליכים בקבוצה, הכוללת התנסות והתבוננות בי ובאחרים, המוכרים לי. בלמידה הזו גלומה הזדמנות לגלות את העוצמה והמגבלות של הסמכות האישית ושל האחריות האישית. הלמידה היא באמצעות ההתנסויות הקבוצתיות וההתנסויות האישיות, והיא עוסקת בשאלות כמו: "מה קורה לי נוכח סמכות?" או "מה מפעיל/משתק אותי/את האחרים בקבוצה?"

מטבע הדברים, זו היתה למידה לא פשוטה.

תקופה ארוכה אנחנו יחד. נוצרו כל מיני דפוסים של התנהגות בקבוצה.

אנשים "תפסו מקום" וגם הרבה נפח בעשייה וגם בחוסר עשייה.

היו הרבה רעידות אדמה במהלך הלמידה, דברים שנאמרו ודברים שהיו תלויים בחלל החדר.

לי באופן אישי, היה חשוב להבין מה מפעיל ומה משתק אותי בקבוצה.

פתאום האדמה רעדה.

במקום בו הייתי באותו רגע רעידת האדמה הורגשה היטב.

היתה פאניקה גדולה. טלפונים, איסוף מידע, החלפת חוויות ("היכן הייתי ברעידת האדמה האחרונה.."). שעה ארוכה היה מאד קשה להחזיר אותנו לעסוק במשימה שלשמה היינו שם. ההזדמנות להתחמק מלעסוק בנו ובמה שקורה לנו מוצתה עד תומה. היה ברור שיותר קל לנו לעסוק במה שקרה בחוץ מאשר במה שקורה לנו. לפתע כל השותקים דיברו.....

זו היתה הזדמנות מעניינת לראות מהצד מה קרה לי ולבחון את הדברים מול הקבוצה.

לא הייתי בפאניקה בכלל. נהפוך הוא. תחושת האדמה הרועדת תחת רגלי היתה באופן מפתיע די נעימה... לשניות אחדות לא להיות בשליטה ולזרום עם זה... מוכרחה להודות שזה היה די נעים.

תחושת ה"לא להיות בשליטה" כל הזמן כבר מוכרת לי מזה זמן מה כחוויה מאד חיובית.

מאז שנפגשתי איתה פנים אל פנים ונתתי לה מקום של כבוד אצלי, גיליתי שהיא תורמת באופן משמעותי לאיכות חיי ואפילו עושה אותם יותר נעימים.

כבר לא צריכה לנהל את כל העולם, לא צריכה להיות בכל מקום ובכל זמן. אפשר גם להסתדר בלעדי (לא כל הזמן..) יש לזה יתרונות רבים.

 ... רעידת האדמה בחוץ, נתנה לי אפשרות לראות את זה שוב.