עוד כמה מילים אולי לא כל כך פופולאריות בשולי פרשת קצב.

בעיני עדיפה חצי הרשעה מבוססת שמכתימה את הבנאדם לנצח על פני הליך משפטי שבו יש סיכויים די טובים שבית המשפט יזכה אותו לגמרי בשל בעייתיות הראיות.

בעיני בכל זאת היה פה ניצחון למערכת המשפט, גם אם הוא קטן יותר במימדיו ממה שרצינו:

א.      קצב הולך הביתה. הוא מתפטר!! ולא מסיים את כהונתו למרות שנותרו לו עוד שבועיים וחצי.

ב.      הוא מודה בדברים שקודם הכחיש לפני כל העולם שלא עשה ולא יעזור לו כל הטיעונים שהוא עושה את זה למען השקט המשפחתי. הודאה היא הודאה ועל זה הוא חתם.

ג.       המעשה הזה לא ישכח לו לעולם. ציבורית הוא משול לאיש מת. הוא לעולם לא יכול לחזור למרכז העשייה וההשפעה, למרות שבעיני אנשי קרית מלאכי הוא צח כשלג.

עם כל תחושת הגועל נפש שעולה מהפרשה, ברור שעורכי דינו שווים כל גרוש שהם קבלו (מעניין מי משלם את זה..) הם עשו עבודה מצויינת בעיקר בעובדה שהוכיחו שחלק מן העדויות כנראה לא יעמדו במבחן בית המשפט. ואם זה באמת נכון, עם כל הסימפטיה שאני חשה כלפי א' ושאר נשים – במקרה הזה, עיסקת הטיעון זה הדבר הכי טוב שיכולנו לקבל בתנאים הנוכחיים.

א'. עשתה את שלה. היא אשה אמיצה. היא פוצצה סיפור שכולם ידעו עליו שנים ושתקו. היא הביאה להדחת נשיא מכהן, היא הביאה אותו להודות לפחות בחלק מן העובדות והיא סתמה סופית את הגולל על הקריירה של מישהו שהיה לו תיאבון גדול מדי, שניצל את מעמדו במשך שנים ושהשררה עלתה לו לראש.

כעת, כשיש הרשעה חלקית, היא יכולה להמשיך את המאבק בבית המשפט, וללכת על תביעת פיצויים אזרחית. גם זה פיצוי.

נכון שרצינו דם.

אבל אני מוכנה להודות שאני אישית, בשורה התחתונה רציתי לראות את קצב הולך הביתה בבושת פנים.

ואם זה קורה אני מרוצה.