תקופה ארוכה הייתי בהכחשה. ידעתי רק את מה שהכרחי, את פרטי המסגרת, את הדברים הכלליים. שאלתי קצת שאלות. קראתי באתרי אינטרנט. למדתי מה שנחוץ ולא מעבר לכך. ככה היה לי יותר מתאים להתנהל.

בימים האחרונים יש לי צורך לדעת הכל. פרטי פרטים. אני שואלת המון שאלות. את כל השאלות שבעולם. הכי אני רוצה לדעת מה מרגישים אחרי, כמה כואב, מה כואב, כמה זמן אני אהיה מוגבלת. איזו רמה של הגבלה. איך מתרחצים? מתי אוכל לצאת מהבית? מתי אוכל לחזור לספורט? לאיזה ספורט? (אני באקסטרים..). אני קוראת כל מילה שמעניינת אותי בנושא. מחפשת מידע בכל פינה אפשרית. מחפשת אנשים שיספרו לי.

התקשרתי אליה אתמול בערב.

היא עברה תהליך דומה לפני כמה שנים. שמעתי משהו טוב בקול שלה. משהו מרגיע. התיאור שלה היה ציורי משהו ומאד הצחיק אותי. הרגשתי מאד משוחררת.. הרגשתי שמשהו מתחושת הפחד עזב אותי

והיתה לי הרגשה טובה