דמיינו לכם כרגע בעיני רוחכם זירת איגרוף.

בתוכה יש שטח מוגדר שבתוכו יש חופש משחק רב. בפנים אפשר לעשות הכל – בהתאם לכללים מקובלים, שנקבעו מראש.

השטח הזה מגודר בחבלים. החבלים גמישים. כשהשטח איננו מספיק החבלים הגמישים מאפשרים את מתיחתם עד לגבול מסויים. יתרונם של החבלים הגמישים שהם מחזירים את המותח למרכז. יכולת המתיחה היא מוגבלת. מוגבלת ליכולת של החבלים להימתח.

מתיחת החבלים יכולה להביא לאחת משתי התוצאות:

החבלים "מחזירים" את המותח למרכז

החבלים נקרעים ואז מתרחשת "פריצת גבולות"

זו בעיני המטאפורה לעניין הגבולות. אני נפגשת עם הביטויים המעשיים שלה רבות כאמא למתבגר.

בדיקת גבולות

פריצת גבולות

למתוח את הגבול

החבלים הגמישים – הם בעיני המערכת המשפחתית, המאפשרת את מתיחתם עד גבול מסויים. יכולת המתיחה ומידת גמישות החבלים היא תלויית משפחה. יש משפחות שבהם החבל אינו גמיש כלל או שהוא מאפשר גמישות מעטה, וישנן – שבהם החבלים כל כך גמישים עד שאינם יכולים לתמוך במותח, להחזיקו... והתהליך של החזרת המותח למרכז – לא יכול להתקיים או שהוא מתקיים רק במידה מוגבלת.

גמישות החבלים והמתיחה הזו הם בעיני תהליך מאד חשוב...

קשה תמיד לדעת מהי המידה הנכונה של גמישות החבלים שיש לאפשר.

התשובה נמצאת היכן שהוא בין הניסיון שלנו לאינטואציה...

האם די בכך כדי למנוע טעויות? לא בטוח. אבל זה מה שיש.

לא רק ילדים בודקים /  מותחים / פורצים גבולות.

גם אנחנו כאנשים בוגרים בוחנים גבולות, מותחים גבולות ופורצים את הגבולות. אנחנו עושים את זה כל הזמן, בכל הוויה שלנו.

מהם אותם חבלים גמישים, המאפשרים את מתיחת הגבולות וגם את החזרה אחר כך למרכז? או אולי את פריצתם?

האם זו מערכת הערכים הפנימית המוטבעים בתוכנו?

האם זו הסביבה החיצונית שמביעה את דעתה...

האם כשאנחנו "חוזרים פנימה" אל השטח המגודר של הזירה, לאחר בדיקת הגבולות, אנחנו חוזרים להיות כמו שהיינו קודם?

גם בדיקת הגבולות גורמת לשינוי. כשחוזרים פנימה – אנחנו כבר אחרים. ....