בעוד שלושה ימים אני נוסעת להודו

הודו.

טיול של נשים. 

עד כה התעסקתי רק מעט בהכנות מסביב.

ויזה

חיסונים

קראתי קצת חומר

מרגישה את ההתרגשות משתלטת עלי יותר ויותר ככל שמועד הנסיעה מתקרב

אני נוסעת עם נ.

נ. ואני – אנחנו שונות בהמון דברים אבל גם מאד דומות. אנחנו עובדות יחד תקופה לא כל כך ארוכה (שלוש שנים) ויש בינינו דיבור טוב, אנחנו מרגישות נוח זו עם זו, מדברות בשפה דומה.

מכל האנשים שבעולם, למה אני נוסעת דווקא איתה? לא יודעת. היא הציעה לי לנסוע איתה ואני הרגשתי עם זה טוב מיד מהרגע הראשון.

אולי מפני שבדרך כלל זורם בינינו משהו טוב. יש המון הערכה הדדית, אין מטענים, אין ציפיות, אין טענות, אין היסטוריה יותר מדי ארוכה, ומה שיש – הוא טוב. יש בינינו משהו פשוט, נותן ומאפשר – גם כשיש כעס פה ושם אנחנו יודעות לדבר על זה ולברר את הדברים בינינו. לא נשמרים בינינו מטענים בבטן... אנחנו באותו ראש גם בלי מילים. ראש טוב.

באופן כללי אנחנו נוסעות צפונה. אבל זו רק תכנית בסיסית ופתוחה לשינויים לפי החשק, מצב הרוח ומה שיבוא לנו במקום.