"אפשר להגיד לך משהו?" הוא שאל אותי

"בוודאי" אמרתי
"כמה זמן את עובדת איתו"?

"שנה" אמרתי

"אני מכיר אותו הרבה שנים", והצביע על המנהל שאיתו אני עובדת "אבל מה שקרה לו בשנה הזו מאז שאת עובדת איתו והשינוי שהוא עבר בשנה הזו, זה משהו שאני לא מבין. זה מישהו אחר"

"לא רק הוא השתנה" אמרתי "גם אני השתניתי. ככה זה כשעובדים ביחד. אחד משפיע על השני"

וספרתי להם על הסרט "חיים של אחרים" שראיתי אתמול

זהו סרט קטן ומרגש. קצין חקירות מהשטאזי בתקופת מזרח גרמניה, 5 שנים לפני שנפלה החומה, נשלח לבצע מעקב צמוד אחר מחזאי ובת זוגו השחקנית. המחזאי הזה נחשב ל'נקי' ולנאמן המשטר מבחינת השלטונות, אבל מישהו שם למעלה לא שבע רצון מזה ואומר שזה לא יכול להיות ומחליט לדחוף אותו לבצע פשעים נגד המשטר, כדי להוכיח שהוא לא בסדר.

מעקב צמוד ואישי מושם על ביתו במטרה לתפוס אותו על חם.

אבל הקצין העוקב מפתח סימפטיה למחזאי ובעיקר לבת זוגו השחקנית והופך מצופה לאדם מעורב. הוא מתחיל לגלות סימפטיה כלפיהם, מתערב וגם מסדר להם את העניינים ככה שלא יתפסו, מבלי שהם ידעו או ירגישו כמובן, וכל זה גם במחיר של סיכון אישי של מעמדו.

התצפית הבלתי פוסקת על חייהם, 24 שעות ביממה, גורמת לו להכיר אותם יותר ויותר והוא מתחיל לחבב אותם. ההסתכלות עליהם גורמת לו להסתכל גם על חייו שלו והוא עובר תהליך של שינוי חיצוני ופנימי. תווי פנים מתרככים, הוא מתחיל לנטוש הרגלים קבועים שהיו לו  ומתחיל לחפש חום וקרבה.

השינוי הזה הופך אותו מאדם נוקשה וחסר רחמים לאדם רך יותר.

הקרבה הזו אליהם, שהיא חד צדדית לגמרי, משנה אותו לגמרי, ובסוף הסרט זה איש אחר.

וזה בדיוק מה שחשבתי היום.

שכשעובדים תקופה ארוכה ביחד, ההשפעה היא הדדית. עוברים הרבה דברים ביחד, נוצרת קרבה וגם אינטימיות ובתהליך הזה שני הצדדים משתנים.

גם אני.