מנאלי...
נסענו כמעט 10 שעות מדרמסלה למנאלי.
בחלק מן הזמן הדרך היתה טובה ובחלק משובשת, אבל זו דרך לשתי מכוניות בלבד, אחת מכל כיוון ולכן לא ניתן לנסוע יותר מ-40 קמ"ש בממוצע.
היד של הנהג כל הזמן על הצופר. והוא כל הזמן מתמרן בין יציאה לעקיפה לבין סיום עקיפה והתכוננות לעקיפה הבאה
הדרך עוברת בנוף הררי עוצר נשימה. מים זורמים, נהרות ומפלים מכל עבר.
אבל זו הודו. כל היופי הזה עומד בשממונו. בדרך חשבנו שאם היו יושבים פה השוויצרים או הגרמנים... הכל היה יכול להיראות אחרת.
איזה בזבוז...
מנאלי נראית כאילו קצת יותר טוב, אבל לא ממש.
העיר והאזור נחשבים מקום שאליו מגיעים עשירי הודו לירח דבש ולחופשה...
גם לבתי המלון יש שמות המזכירים משהו אחר, למשל אחד שאהבתי: "vacation on cloud nine" יופי של שם, נכון?
המלון שלנו יושב במקום הגבוה ביותר בעיר. חלון החדר נקרע אל הנוף.
אנחנו ישנות בתוך הנוף המרהיב של עמק קולו שבתוכו זורם נהר בשצף קצף.
מצאנו פה מזג האוויר נהדר. גשם יורד לפרקים. אפשר להסתובב בחולצות קצרות, פשוט קריר ונעים.
העיר מחולקת לעיר חדשה יחסית ועיר עתיקה: Old Manali. בעיר העתיקה מרוכזים רוב הישראלים.
העיר שהיא בעצם רחוב אחד ארוך היורד במדרון נראית כמו רחוב שינקין. גם השלטים רובם בעברית.
יש פה המון צעירים ישראלים. מה הם עושים פה?
בשתי מילים אני יכולה לאמר שהם "באים והולכים". זה הרושם שקיבלתי.
החיים מתנהלים פה בשאנטי.... פה שותים, שם אוכלים, מדברים עם חדשים שזה מקרוב באו....
מחליפים חדשות המארץ בטיפים מהישיבה הממושכת במקום....
והכל - בסבבה....
היום טיילנו במנלי ובסביבותיה. אזור ירוק ויפה מאין כמוהו אבל מוזנח מאד.
בקרנו בכמה מקדשים עתיקים יותר ועיתיקים פחות. היינו בטירה שהפכו אותה למלון יפההפה...
היינו בהמון שווקים....
השוק זה הבילוי המרכזי שלנו לאחר שגומרים את מכסת הטיולים היומית.