בדרך ממנאלי לרישיקש עצרנו בצ'אנדיגאר.
איזה שם....
איך מדמיינים עיר עם שם כזה? איזה מראה לה? איזו צורה לה?
כששמעתי לראשונה את השם דמיינתי בעיני רוחי מקום צבעוני, ססגוני, עם סימטאות צרות, שווקים ו...
לקח לי זמן ללמוד לבטא את השם כהלכה.
חיפשתי חומר על העיר הזאת באינטרנט ולא מצאתי משהו מיוחד.
כשהגעתי אליה הבנתי למה.
ובכן - המציאות עולה על כל דימיון.
צ'נדיגאר זה הדבר הכי משעמם והכי לא שייך שראיתי בהודו (במעט שראיתי... כמובן)
סיפורה של העיר הוא כזה בערך: ממשלת הודו רצתה להקים בשנות ה-50 עיר חדשה ולשם כך פנתה למתכננים מהמערב. את העיר המקורית תכננו שני מתכננים רוסי וגרמני. כאחד מהם מת התכנון עבר למתכנן ערים צרפתי בשם לה-קורווזיה (איזה שם!)
והנה לכם תופעה של אדם שקיבל הזדמנות של פעם החיים (?) לבנות עיר מההתחלה - וגם התוצאה בשטח.

העיר הזאת נראית כמו עיר מערבית לכל דבר.
שדרות רחבות, 3 מסלולים בכל צד, כיכרות, רמזורים, בתי קומות ולצידם בתים פרטיים ווילות מפוארות ביותר מאחרוי חומות של אבן, מרכזי קניות, שדרות של חנויות מסודורות בטור... ופרות מסתובבות באמצע (על תופעת הפרות בהודו אכתוב בפעם אחרת. מבטיחה).
העיר הזו היא הכל חוץ מהודו. לא מתחברת לנוף ההודי האותנטי.
מגלומניה של מתכנן ערים? לכו תדעו.
בכל אופן זה היה מאד משעמם ומזל שעצרנו שם רק ללילה בדרך לרישיקש הצבעונית והמרתקת.
בבוקר מהרנו לעזוב בדרך לרישיקש..

ועוד מילה אחת על צ'אנדיגאר -
העיר וסביבותיה מלאים במחנות צבא. קצת מזכיר את הארץ שלנו, בכל מקום בסיס צבאי, משאיות צבאיות על הכבישים, חיילים בכל מקום וראיתי גם קצת חיילות .
בצ'אנדיגאר נמצא ככל הנראה הבקו"ם המקומי.
שלט בכניסה מכריז: "Join the army. Be a winner for life."
משום מה המשפט הזה נשמע לי מוכר...

ועדכון אחרון - בצ'אנגידאר פגשנו את המזוודה השנייה שחסרה. ששה ימים לקח לה להגיע.
תזכרו את אליטליה!!