ג'ייפור מכונה גם בשם העיר הורודה. הכינוי הזה מתייחס בעיקר לרובע העתיק של העיר שהיא גם עיר הבירה של מחוז רג'יסטן. בכל רחבי העיר מפוזרים ארמונות ומקדשים יפים. ניכר שזו עיר מבוססת. יש כאן עירוב של ישן וחדש, עיר עתיקה מול עיר מודרנית, שווקים ובאזרים לצד חנויות אופנתיות, לבוש מסורתי בצד לבוש מערבי ועוד.
העיר מוקפת גבעות מ-3 צידיה וניתן לראות לאורכן את שרידי החומות העתיקות שהקיפו את העיר. גם העיר העתיקה מוקפת חומות צבועות בצבע חמרה עמוק. המראה מרחוק יפה אבל כשמתקרבים - זה נראה די מוזנח...
מספרים כי הצבע הורוד מסמל את הנוהג של הכנסת אורחים. כפי הנראה אנשי העיר היו ידועים למרחוק כי מכניסי אורחים הם.
בעיר ישנם כמה אתרים מעניינים לביקור.
אחד מהם הוא "ארמון הרוחות", זהו בעצם קיר גדול בגובה 5 קומות ובו יש כ-600 פתחים, חלונות ומרפסות. פתחים אלה שימשו את בנות משפחת המלוכה להציץ על תהלוכות ועל הבחורים מבלי להתערבב בהמון...

בעיר הזו היו לנו כמה  חוויות נחמדות, אחת מהן היתה רכיבה על פילים לעבר אחד המבצרים.

והשניה - הלכנו לראות סרט הודי. חוויה כזו מעניינת לא היתה לי מזמן. האולם, שגודלו כגודל בתי הקולנוע של פעם, משהו גדול ביותר, היה מלא  כמעט לגמרי (הלכנו ליומית בשעה 3:30)- בגברים מכל הגילאים.
נדמה לי שהיינו הזרות היחידות שם. כל הקהל עמד באולם כניסה גדול וחיכה לפתיחת הדלתות של האולם עצמו. ברגע שנפתחו הדלתות - התחיל הסרט. שמו היה "טרזן" אבל בגירסא הודית מודרנית. עלילה ילדותית פיקטיבית לחלוטין, אבל לקהל זה ממש לא שינה. אנשים נטלו חלק פעיל בסרט, מחאו כפיים לגיבור, שרו איתו, נתנו לו עצות, המריצו אותו לפעול - ממש השתתפות ערה ופעילה לאורך כל הסרט. כשהוא הצליח היו קריאות שמחה וכשנכשל או נפגע - אנחות של צער... חוויה שלא מן העולם הזה..

כמובן שלא יכולנו לפסוח בג'ייפור גם על חווית הקניות הכל כך חביבה. הודו היא גן עדן לג'אנק מכל הסוגים..

זה הפוסט האחרון מהודו. מחר - דלהי ואח"כ הביתה.

מקווה שנהנתם יחד איתי. אני מאד נהניתי מן הכתיבה כאן את חוויותי. קיבלתי פה המון עצות טובות והמון חיזוקים שנורא שימחו אותי. תודה לכל מי שהגיב וגם למי שסתם קרא...
היה אחלה. גם הודו היא אחלה. באמת.