בערב האחרון בדלהי התארחנו לארוחת ערב אצל משפחה הודית..

טוב, לא כל יום מישהו פותח לפנינו ככה את את דלת ביתו ואומר לנו: "תכנסו" ומאפשר לנו להציץ לבית של משפחה ממקום אחר.

המשפחה ממעמד בינוני מבוסס, גרה באזור טוב. לא אזור מאד עשיר. בינוני +

באותו אזור, לפני כל בית עומד שומר. לא ניתן להתקרב לאף בית מבלי להזדהות. בדרך לשם ראינו שכונות שלמות מוקפות גדרות ושומר עומד בפתח.

בבית שבו התארחנו יש 3 עובדים (פרט לשומר בחוץ) המתגוררים ביחידה נפרדת מחוץ לבית.

הנהג שלנו שליווה אותנו מתחילת הטיול ועד הפרידה בשדה התעופה - נשאר בחוץ.

הוכנסנו לסלון הבית (שהיה סגור בדלת...) ישר חשדנו שיש בהודים גנים פולניים.... הספות היו עטופות בכיסויי בד, כמנהג הפולנים.... שלא יתלכלך הריפוד חלילה.

רמת הקיטש בסלון וכמות הפיצ'בקס, היו מעניקים אוטומטית מעמד של כבוד כמו לכל משפחה פולנית מצוייה.

המשפחה הזו מונה 4 נפשות. הורים ו-2 ילדים בוגרים (בן ובת נשואים)

כך מקובל אצל המשפחות המשכילות מהמעמד הבינוני. 2 ילדים וזהו.

אחרי שהילדים מתבגרים ומגיע זמנם להינשא, ההורים בוחרים עבורם את בן/בת הזוג.

לא מקובל לגור ביחד. לצאת לפני החתונה אפשר אבל רק בליווי. בני זוג שנישאים לא מקיימים ביניהם קשרים אינטימיים לפני החתונה, מקסימום מתנשקים (שאלנו..) אבל גם כאן אסור שההורים ידעו על כך. הכל בסתר.

הבת הנישאת עוברת לגור עם הורי הבעל. הבן מתחתן ונשאר לגור עם אשתו אצל ההורים. מעטים מאד המקרים שבהם בני זוג צעירים שנישאים עוזבים את בית ההורים, זה קורה רק במקרים בהם הכלה והחמות ממש ממש לא מסתדרות.

הסיבות לכך, מעבר לעניין הנוחות (למי?) שזוג צעיר לא יכול לעמוד בעלות הגבוהה של רכישת בית באזור סביר בדלהי. דירת 3 חדרים באזור טוב/סביר עולה בממוצע כ- 250,000$. כשהכלה נכנסת להריון, מקובל שבחודשיים האחרונים ללידה היא חוזרת לגור אצל הוריה עד ללידה עצמה. אחרי הלידה היא חוזרת לבית בעלה.

ומה אכלנו?

אכלנו אוכל הודי כמובן, שהוא רובו צמחוני.

לפני שישבנו לאכול, נתנו לנו מתאבן – עלים של תרד עטופים בבלילה ומטוגנים בטיגון עמוק, לזה התלוו רטבים שונים על בסיס קטשופ וקארי....זה היה פריך מאד ומעניין.

ומה אכלנו? פשטידת ירקות, אורז, תבשיל קטניות (בעיקר עדשים וחומוס) שנקרא בהודית דאל. תבשיל תפוחי אדמה עם טופו, סלט ירקות, ולחם הודי, שדומה מאד לפיתה, מטוגן במקום. וכמובן יוגורט הודי שהוא חסר טעם ונקרא קורד.

ההודים נוהגים לאכול בידיים. בוצעים את הפיתה וטובלים בתבשילים השונים.

לכבודנו, הכנו גם שוקים של עוף.

לקינוח, הוגש פודינג מאורז מתוק. כשאנחנו אכלנו בבית, לנהג שלנו הוגש אוכל בחוץ. הטיבול ההודי הוא מאד חזק והאוכל כולו פיקנטי עד חריף. המון המון קארי, והרבה הרבה כוסברה. כוסברה בכל דבר. בכלל, ירקות הטיבול בהודו – הם ממש חגיגה.

הירק הזה וריחו לא ממש אהובים עלי. אבל, החלטתי שאני טועמת מכל דבר וכך אכן עשיתי.

עד כאן.