לא יודעת למה (בעצם כן יודעת... כרגיל...) ובעקבות כל מיני דיונים פה ושם על וירטואלי ומציאותי ועל למידות בכלל, נזכרתי בסיפור על הבור. שהוא בעצם סיפור על למידות.  למידה היא לא דבר פשוט. לפעמים היא תהליך קשה וכואב. אבל היא דבר מרתק. הסיפור הזה גם נראה לי נורא מתאים ליום הזה,של פתיחת שנת הלימודים.  

1.

אני מטיילת ברחוב

יש בור עמוק במדרכה

אני נופלת לתוכו

אני אבודה, אני חסרת אונים

זו לא אשמתי

לוקח נצח למצוא את דרכי החוצה.

2.

אני מטיילת באותו רחוב

יש בור עמוק במדרכה

אני מעמידה פנים שאיני רואה אותו

אני נופלת שוב

אני לא יכולה להאמין ששוב אני באותו מקום

אך זו לא אשמתי

עדיין לוקח לי זמן רב לצאת החוצה.

3.

אני מטיילת שוב באותו רחוב

בור באותה מדרכה

אני מבחינה בו

אני עדיין נופלת לתוכו....

זה הרגל.. אבל..

עיני פקוחות

אני יודעת היכן אני

זו אשמתי שלי

אני יוצאת מיד

4.

אני מטיילת באותו רחוב

יש בור עמוק במדרכה

אני עוקפת אותו.

5.

אני מטיילת ברחוב אחר. 

מקווה שעבורי זו תהיה שנה של למידות מעשירות. וגם לכם. גם לכם.