זה לא תמיד נעים להודות בזה אבל מסתבר שבכל התנהגות שלנו, גם אם היא פחות מחיובית, יש רווח מישני. אנחנו בדרך כלל לא מודעים לזה וגם בדרך כלל לא מוכנים להודות בזה, בגלל שזה פוגע בדימוי שאנחנו רוצים שיהיה לנו כלפי חוץ . אבל אין מה לעשות זה זה. רווח משני זה מונח שמתייחס לרווח מאיזושהי סיטואציה, שעל פניה נראית מאוד לא נעימה.

למשל, מהו הרווח המשני שיש  למישהי מכך שהיא כל הזמן חולה ולא מרגישה טוב? על פניו, זה נורא לחשוב שיש רווחים משניים ממחלה. אנחנו רגילים לחשוב שמחלה זה משהו שבא לנו בלי שאנחנו שולטים עליו. אבל גם במצב הזה מסתבר שיש רווחים. למשל, שהבעל והילדים מתנהגים אליה יותר ברגישות, יותר מרחמים ומקלים עליה, והיא צריכה להתמודד עם פחות דברים מטרידים.

אם תגידו לאדם חולה שיש לו רווחים משנים ממצבו אפשר מאוד שיתפלא, לא יבין וקרוב לוודאי שגם יכעס מאוד. "נו באמת?! אני רוצה להיות חולה? זה נעים לי? אני רוצה לא ללכת לעבוד? שיטפלו בי? להיות חסר אונים? אני נהנה לסבול?" כך בודאי יענה. אולם אנשים שכנים עם עצמם ואמיצים מספיק לחקור את נבכי נפשם, יכולים לשלות תובנות מרתקות בנושא.

בכל מקרה, מדובר במושג טריקי מאוד. המצב הרצוי הוא להביא את האדם להבנה של הרווח שלו מהמצב המצוי, בהנחה שאחרת לא היה שם.

מישהו השבוע התלונן בפני על היחסים הרעועים בתוך הצוות שאותו הוא מנהל ואמר לי שהיה רוצה לשפר את יחסי העבודה שלו עם הצוות. הנחתי שאם היה רוצה לשפר את יחסיו עם הצוות שלו הוא היה עושה את זה מזמן. בלב חשבתי לעצמי, שאם זה לא קרה עד היום, חשוב שנברר אילו רווחים משניים יש לו מהמצב הזה.

שאלתי אותו: תתאר לך את המציאות החדשה שבה יש לך קשר טוב עם הצוות, איזה דבר פחות חיובי, קורה לך במציאות הזו?

הוא הופתע מאד מן השאלה. השאלה שלי גרמה לו לחשוב מה הוא בעצם מרוויח מהמצב היום.. אחרי מחשבה הוא אמר לי:" אני אצטרך להיות יותר זמין לצוות במהלך היום. לא אוכל להגיד: לא עכשיו, אני עסוק, אל תפריעו לי וכו'".

ברגעים האלה ממש יכולתי לראות איך התחילו ליפול לו האסימונים בראש. מהמקום החדש הזה של להיות יותר זמין לצוות הוא הבין שהוא בעצם לא מפסיד את היכולת להגיד "אני עסוק כרגע", אלא שברגע שיחסי העבודה בצוות ישתפרו, הקשר החדש יאפשר לו להגיד בטבעיות: "לא עכשיו, אני עסוק".  התוצאה היתה מאד רצויה לו במיוחד שגם הרווחים המשניים מהמצב המצוי הוכנסו לתוכה.

רווח המשני יכול ללכת להמון כיוונים.

חברה שלי, בכל פעם שיש לה קושי שולפת את הטיעון שהיא לקוית למידה. רק בשביל לסבר את האוזן, מדובר באישה שמזמן חצתה את שנות הארבעים, שהתבססה בכלל לא רע בחיים ובעבודה. ובכל פעם שהיא שולפת את הטיעון הזה אני נדהמת מחדש... ואני שואלת את עצמי, מדוע היא צריכה את זה. איזה צורך זה משרת אצלה ובמיוחד אני סקרנית לדעת ואילו רווחים משניים יש לה מהסיטואציה הזו....

גיליתי שהיא שולפת את זה בכל פעם שיש קושי או שהיא לא מצליחה לעמוד בהתחייבויות שלקחה על עצמה. נראה לי שזה משמש אצלה סוג של קלף בטחון, שאם משהו לא יצליח היא תמיד תוכל להגיד שהיא אמרה מראש... מעין אמונה שמגישה את עצמה, כשהיא חושבת שמשהו וזה קרה, היא אומרת לעצמה: "אהה! צדקתי בגלל שכאשר חשבתי/האמנתי כך וכך, אז קרה כך וכך." היא יוצרת לעצמה מעין משוואה פנימית שמגשימה עצמה כל פעם מחדש. ראיתי גם שהסביבה מגיבה לזה בחוסר הבנה. את לא באמת מצפה מאדם בוגר שיגיד את זה...

נסיתי לשקף לה פעם את זה ושאלתי אותה בסיטואציה מסויימת למה היא היתה צריכה להשתמש בזה. היא לא ממש הבינה. אני הבנתי שזה כנראה מנגנון אוטומטי שהיא לא מודעת לו  ולאופן שהוא פועל עליה ומפעיל אותה. וגם הבנתי, שכל עוד היא לא תבין מהם הרווחים המשניים שהיא מפיקה מהמצב הזה,  היא לא תוכל לעבוד במודע עם מה שיש. ויקשה עליה ליצור את מציאות אחרת. טובה יותר בשבילה.