מתישהו בחודש מאי נחתה בתיבת הדואר שלי הזמנה להצטרף למסע קבוצתי מיוחד במינו. למקום בלתי ידוע. כמנהג המסעות, רכשתי כרטיס נסיעה, עשיתי את ההכנות הנדרשות, פיניתי לי זמן לנסיעה, למדתי את הדרך, הכנתי מפות, קניתי מחברת שתשמש לי יומן מסע, הכרתי חלק מן האנשים, הכרתי את המדריכות ובעיקר התכוננתי.

למודת מסעות, אני יודעת שהמסע דינו לשנות את היוצא לדרך. בנסיעות, אפילו בקצרות ביותר, יש שחרור נפשי וראייה אחרת של הדברים. החיים ביומיום מסודרים ומאורגנים בעוד שבנסיעות אתה נכנס למאבקים בלהגיע ממקום למקום, ברכישת כרטיסים, אתה נדרש לפעול מעבר ליומיום הבורגני. המסעות האלה, במובן העמוק של המילה, הן קטליזטור לתהליכים רדומים.

זה היה מסע בעונות השנה, משלהי הקיץ המצהיב אל פריחת החצבים של הסתיו ואל גשמי החורף. מסע מהצפון למרכז, מהאני האישי אל הקבוצה.

במשך ארבעה חודשים, בכל ראשון בשבוע, בשעה קבועה יצאתי לדרך. הריטואל היה קבוע.

בהתחלה זה אישי. המסע תמיד התחיל לבד. בחלק הראשון אני סוגרת את הפרק של חוויות הבוקר, של העבודה והפגישות, עד לרגע הפגישה עם א.

אחר כך זה הופך לזוגי. בשבילי זה לא משהו קל. אני רגילה לנסיעות לבד, למרחב שלי, והנה עלי להתרגל לנסיעה בזוג. בשבילי זו הוויה חדשה. מלמדת. שבה אני לומדת לדבר ביחד וגם לשתוק ביחד.

כל שבוע עשינו מסע בזוגיות שלנו שהלכה והתהוותה והתעמקה והבשילה.

בדרך לשם אלה הדיבורים על עצמנו ועל כל מה שעבר עלינו במשך השבוע ובכלל ובדרך חזרה – על מה שהיה במפגש וכל מיני תובנות מכל מה שעבר עלינו בשעות האחרונות.

יש הבדל בין המחשבות של 'מיד אחרי' לאלה שיבואו בימים הבאים. אלה מחשבות אחרות. שממשיכות לי את המסע כל השבוע. מפגישה לפגישה.

יחד עם שיעורי בית או המשימות כפי שהיא קראה להן של העשיה ושל המחשבה וקריאה וכתיבה וההכנה.

ואז זה הופך לקבוצתי. הקבוצה הגדולה הופכת לקבוצות קטנות ואני מתוודעת מקרוב אל.. ואל..  ואל... ולמשימות הכתיבה שנמשכו לתוך המייל. והמסע האישי שלי שהפך לזוגי הפך למסע קבוצתי שנרקם ונארג בצד המסעות של אחרים ואני מוצאת את עצמי משתתפת במסעות נוספים שנשזרים לתוך המסע שלי. וזה הופך להיות מסע הקבוצתי, של היכרות ושל קשרים חדשים.

ואחר כך מסתעף המסע הזוגי למסע של הקבוצה שהקמנו....

ומה גיליתי?

שלמרות שכבר הייתי בהמון מסעות ושלכאורה הכל ידוע, ושנדמה שכבר אי אפשר להיות מופתעת, והחדש אולי הוא בעצם ישן שרק צריך לנער ממנו את האבק...

במסע הזה גיליתי שבתוכי מתקיים משהו חזק ממני, סקרן ויצרי וחסר סבלנות. משהו שרוצה לפרוץ אל העולם ומבקש לצאת ממני החוצה ...