תקופה ארוכה שלא נפגשנו. אתמול נפגשנו שוב. אותה קבוצת כתיבה, כמעט. אותו הרכב, כמעט. אחת עזבה והצטרפה אלינו כותבת חדשה. כל השאר נשאר כשהיה.

ובכל זאת היה שינוי

בפעם הקודמת נפגשנו באיזה בניין משרדים תל אביבי שהוקצה למעננו. הפעם נפגשנו בבית של מ. לארוחת בוקר.

בפעם הקודמת היינו כולנו זרים זה לזה, לא כל כך מבינים מה זה הדבר הזה. הפעם החמימות והאינטימיות היו הדבר הכי חזק שנכח בחדר.

השעה הראשונה עברה עלינו בשיחה על התקופה שלא נפגשנו, על הניסיון שלא כל כך הצליח לשמור על מסגרת הכתיבה ועל המסגרת הקבוצתית ע"י כתיבה בבלוג משותף, סיפורים מהכנס שהיה, על 'פנינו לאן' ועל בכלל. אחרי שעה התחלנו לעבוד.

לפי הכללים שלנו, בכל פגישה יש נושא מרכזי שמחליטים עליו מראש וכל אחד כותב קטע בנושא הזה. 'השיבה' היה הנושא שהוחלט עליו הפעם. הזה. היה ברור לכולנו שהנושא הזה נבחר בגלל השיבה שלנו למתכונת של כתיבה בקבוצה, בכל זאת, אני תמיד מתפעלת מזה שיש כללים ויש 'חירות המחשבה'. רק מ. כתבה קטע שעסק ממש בתחושות שלה לקראת החזרה. כל השאר לקחו את החזרה למקומות מרתקים.

אחת כתבה על החזרה לבריכת השחיה אחרי שהתרפיסטית שלה שנסעה לנפאל חזרה גם היא. אחרת כתבה על 2 חברות שנפרדו וחזרו להיות חברות, מישהו אחר כתב על החזרה הביתה אחרי המלחמה. עבודה מרתקת אחרת היתה על החזרה הביתה אחרי "ההליכה לקנוסה" (ביטוי שמשמעותו שאדם מחל על כבודו, או נכנע ללחצים שהופעלו עליו, והסכים להשפיל עצמו ואף חזר בו מהצהרותיו והחלטותיו הקודמות, כדי להחזיר את התמיכה בו(. ואני כתבתי על טיול השורשים שעשינו המתבגר ואני, כשהיה בן 16, למקום שבו גדל.

עשינו לנו כמה שעות של תענוג, מנותקים מכל העולם, ונפרדנו עד לפעם הבאה.

ממש עונג שבת