במסגרת האיחולים לחג, השבוע דברתי עם חברה שלי בטלפון. חשתי אצלה קצת חוסר שקט. משהו תזזיתי כזה. אני מכירה אותה זמן רב ולכן הרשיתי לעצמי לשאול אותה אם היא מאושרת. ציפיתי שתענה לי ב"כן" מיידי.

במקום זה, נעניתי בשתיקה ארוכה ובתשובה מהססת.

וממש במקרה, סיפרה לי חברה אחרת על ידיד משותף, אדם מוצלח לכל הדעות, שיצא לדרך חדשה בחייו, ואמרה: "קשה לו ליהנות ממה שהוא עושה, למרות שזה משהו שהוא מאד מאד רצה". זה נשמע לי פרדוכס גדול.

איך זה יתכן? הרי יש כאן את כל המרכיבים הנכונים לאושר ובכל זאת האושר לא בנמצא....

בעיני זה כמו לאפות עוגה עם המצרכים הכי טובים שיש – לראות שהיא לא הצליחה...

אחרי שאני מדברת עם אנשים שלכאורה נראה לי שהם אמורים להיות מאושרים, מתעוררת בליבי השאלה לגבי האושר שלי, האם אני מאושרת?

למדתי שאנשים מייחסים את האושר שלהם לדברים חיצוניים: שיקרו להם כל מיני דברים, שיתנו להם, שיעשו להם – כל אלה מסומנים כ"מפתחות לאושר".

ככל שאני חושבת על נושא האושר, יותר ויותר אני מבינה כי ה"מפתח לאושר" מצוי דווקא בתוכנו פנימה, וכי אנחנו אחראים לאושר שלנו. המפתח נמצא ביכולת להפוך את החיים למשמעותיים.

ומה הופך את החיים למשמעותיים?

קודם כל, ברור כי היכולת הזאת היא מאד אישית ומשתנה מאדם לאדם. לא ניתן "להעתיק אותה" וגם לא ניתן לכתוב איזה מתכון לאושר.

דבר שני, היכולת הזו היא משהו פנימי, אישי. ניתן למצוא משמעות בכל דבר, בכל עשייה, גם אם היא קטנה - בתנאי שאנחנו מעניקים לעשייה הזו משמעות.

היכולת לתת משמעות לדברים היא בעצם היכולת להשקיע אנרגיה, בעיקר אנרגיות רגשיות, בכל מיני דברים ולעשות אותם בדרך שממלאת ונותנת סיפוק. זה לא משנה אם זו עבודה בגינה, בישול, ביקורי חברים, סידור ניירות בבית, או עיסוק בספורט.

כל דבר שממלא אותנו – הוא חלק מן הפאזל הגדול שקרוי "אושר"

אבל אנחנו לא חיים לבד וחלק מן האושר מצוי ביכולת שלנו להשקיע את האנרגיות האלה וגם להתחשב באחרים, וביכולת של האחרים להכיר בזה, לתת לזה מקום, ולאפשר מרחב השקעה...

ועוד כמה הרהורים בקול רם

את הפוסט הזה אני "כותבת בראשי" תקופה ארוכה. אני הולכת איתו זמן רב, בוחנת את הדברים, ומנסחת אותם כל פעם מחדש .

ההחלטה להעלות את הדברים על הכתב הגיעה אחרי שכבר נדמה היה לי שהמחשבות שלי מגובשות מספיק

תוך כדי כתיבה – התערבבו הדברים מחדש במוחי. מצאתי עצמי כותבת ומוחקת ומנסחת ושוב מוחקת ושוב כותבת.

למרות תחושת ה"פוסט הלא גמור" – החלטתי לפרסמו כמות שהוא מפני שכבר ברור לי שזה מסוג הנושאים שלעולם יהיו לא גמורים ממש...

נדמה לי כי תחילתה של שנה חדשה – זה זמן נהדר לעסוק בשאלת האושר.

אני מאחלת לעצמי ולכם שהשנה הבאה תהיה מלאה בהרבה הרבה אושר

ותזכרו – אנחנו אחראים לאושר הזה.