"אני רוצה להגיד לך משהו" אמר לי בדיוק כשנכנסו לאוטו, ונימה מסתורית מתלווה לקולו.

"כן..." אמרתי. לפי הנימה הבנתי שהוא מזמין אותי לשיחה.
סריקה מהירה על ה'נושאים החמים' שעל סדר היום שלי ושלו  לא העלתה דבר שיכול להיות סיבה ל'שיחה' בשעה 15:00.

"אני מסתכל על הרבה חברים שלי כשהם נוהגים ליד ההורים שלהם. אני ממש לא אוהב את מה שאני רואה"

"מה אתה רואה ומה בדיוק אתה לא אוהב?" שאלתי

"מהרגע שהם מתיישבים על הכסא ההורים ישר מתחילים להעיר להם: אל תעשה ככה, אל תעשה ככה, תעשה ככה.."

"נו..." אני מוכרחה להודות שלא בדיוק הבנתי את כוונת המחבר

"אני לא רוצה שזה יקרה אצלנו" אמר בתקיפות שאני לא כל כך מכירה

"אז מה אמור לקרות אצלנו?" שאלתי עדיין לא בדיוק מבינה את הפואנטה

"שתבינו מהרגע שאני מקבל רישיון זה אומר שאני יודע לנהוג, כי בגלל זה נתנו לי רישיון, טוב?"

החלטתי שיותר טוב לשתוק

"אז מהרגע הזה, אני מצפה שלא יהיו יותר' שיעורים מההורים' כשאני ליד ההגה. במילים אחרות, בלי הערות ותתנו לי לנהוג"

בטח שהיה לי מה להגיד אבל החלטתי שברגע הזה מוטב שאשתוק. ממילא אנחנו מדברים על איזה עתיד.. סקירה מהירה של מצבי הבהירה לי שהמצב לא טוב. לא טוב.
על הרדיו הוא כבר השתלט, את המוסיקה הוא קובע, כשאני נוסעת איתו אני כמעט ולא מדברת בטלפון הנייד, בקרוב יורידו אותי מהכסא של הנהג, במקרה הטוב אני אשב בספסל האחורי. עוד מעט יהיו גם מגבלות על חופש הדיבור באוטו. אולי כדאי לי להתחיל לנסוע בתחבורה ציבורית. לפחות שם אף אחד לא סוגר לי את הפה.