ובו ביום עשו אותי משלחת.
משלחת חקר לאיים הרחוקים.
ובו ביום שלחו אותי אתה ביחד
אל הדרום החם, למרחקים.

ובו ביום עשו אותי אתה משלחת, לגלות ולהכיר,
ובו ביום הייתי לה כשני-כלבי-מזחלת, דוהרים ליעד.
ובו ביום היתה היא עבורי
יפיפיית השיר.

ושנינו זה לזה היינו משטחים גדולים,
ענקיים, פרושים-מתחת,
כמו בערבות הקרח הגדולות שבסיביר.

בעיני הוא שיר פשוט מקסים.

השיר בנוי על דימוי נפלא של אהבה מתחילה, הדומה למשלחת חקר לארצות רחוקות.

גילוי האהבה בשיר הוא "דרך הרגליים" כמו במסע חקר לארצות רחוקות.

הוא והיא נראים מרחוק כמו משטחי קרח גדולים.

משטחי הקרח הגדולים נודפים קור, ועם גילויי האהבה נוצרת חמימות.

הם הכירו באותה משלחת ותוך כדי הגילוי החיצוני של המקום אליו נסעו הם גילו גם את עצמם.

זה הפך להיות מסע גילוי כפול. גם של האיים הרחוקים וגם של האחד את השני.

המשורר:

אדמיאל קוסמן הוא אדם דתי, משורר ומרצה לקבלה באוניברסיטת בר-אילן.

מתוך מוסף הספרים של עיתון "הארץ" 15.9.04

הספר : מעיוורון לראייה מאת אדמיאל קוסמן (ארבעים שירי אהבה ושני שירי אהבה נוספים לאלוהים)