יש לי תיבה. תיבה סודית

שבה אני שומרת הכל

את כל החלומות שלי: אלה שאני חולמת לממש, אלה שמימשתי ואלה שלעולם לא יהפכו למציאות של ממש

את כל המחשבות שלי: אלה שכבר חשבתי, אלה שאני עוד חושבת אותן ואלה שטרם מצאו להם מקום במוחי

את ההצלחות שהיו לי, את אלה שמתרחשות ממש ממש עכשיו, ואת אלה שעוד יבואו

את כל המכתבים: אלה שקיבלתי, ואת אלה שעדיין לא קבלתי והייתי רוצה לקבל

את אלה שכתבתי ושלחתי, את אלה שכתבתי וטרם שלחתי

 ואת אלה שעדיין לא נכתבו

את כל התכניות שלי

את כל האהבות שלי

את כל האכזבות והתסכולים.

את רגעי אבדן התקווה  ורגעי היאוש.

את הדכדוך והמבוכה, חוסר התקווה והעוגמה, מפחי הנפש והמפלות.

את  תקוות השווא והבטחות השווא...

את כל המקומות שבהם לא הצלחתי

את הכישלונות שלי, אלה שצרבו בבשרי ואלה שעוד ישאירו בי חותם

את כל הכאבים, את כאבי הגוף ותהפוכות הנפש

את כל הגעגועים, הכמיהות, ההמיות, הערגות, ההשתוקקויות, הכיסופים, כמיהות הנפש, התשוקות והצמאונות

הכל אני שומרת בתיבה הזו. הכל אני שמה שם. בלי סדר. דחוס עד אפס מקום....

יום אחד יגיע זמנה של התיבה להיפתח

ואני תוהה, מה אמצא שם.

איזו מן תיבה זו תהיה.

האם תהיה זו תיבת קסמים או שזו תהיה תיבת פנדורה...