אני מחשיבה עצמי כמי שהאגו שלה בגודל סביר.
אני לא מהנעלבים מכל שטות
לא מתחשבנת
אינני רודפת כבוד
לא מנהלת פנקסנות על כל מיני אירועי עבר נשכחים
מעגלת פינות כשצריך
מוכנה לשתף בידע שיש לי, ולהתחלק בו עם אחרים
יודעת שתמיד יש לי מה ללמוד מאחרים
אני לא צרת עין ואני לא מקנאה בהצלחה של אחרים
יודעת לפרגן ולתת למחמאות כשצריך
יודעת לתת מקום לאחרים
יודעת להודות כשאינני יודעת
ולהתנצל כשצריך
אם יש מקום שבו אני לא מתפשרת זה בעניין המקצועיות.
שם אין עיגולי פינות ואין בערך.
יש מישהו שאיתו אני עובדת שהוא כמעט ההיפך
נעלב קבוע.
לא יודע לפרגן
כל הזמן מחפש כבוד
להוכיח שהוא יודע הכי טוב ואחרים – הרבה פחות
לא יודע לשתף.
ותמיד יחפש אחרים לתלות בהם את האשם
הוא בהחלט מקצוען - אבל לא תמיד סוגר קצוות עד הסוף
ולכן לפעמים יש פשלות...
אבל, הוא אף פעם לא לוקח אחריות כשהוא לא בסדר
ואיתו אני צריכה לעבוד
בדרך כלל אנחנו מסתדרים לא רע. קצת ויכוחים פה ושם
מפעם לפעם אני כמעט מתפוצצת
אבל לוקחת הרבה אוויר לטובת המשימה המשותפת שלנו.
כבר תקופה ארוכה אני ממש נזהרת
עד שהיום כבר לא יכולתי.
אמרתי את דעתי באופן הכי מקצועי שאפשר
אבל – לא איש כמוהו ידע להבדיל בין דיבור לעניין לענייני כבוד
וקבלתי מקלחת של צוננין.
מה עשיתי?
התרגזתי. בטח. החלטתי לא להגיב
אח"כ הלכתי לבריכה. אין כמו מים צוננים להרגיע אותי
40 בריכות וטבילה הגונה בג'קוזי
ומחר יום חדש.
נראה מה יהיה
טיפוסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
