הוא כל הזמן אומר לי שהוא נורא רגיש שהוא אדם רגיש.

אני חושבת מה שהוא אומר לי זה סוג של הוראות תפעול, כמו הפרוספקטים האלה שיש באריזה כשאני קונה מכשיר חשמלי חדש. אבל במכשירים החשמליים כשאני לומדת את הפעלת המכשיר אני מוותרת על הנחיות התפעול. פה, הפרוספקט נשאר כל הזמן פתוח. כל הזמן. אי אפשר לוותר עליו. כי אני אף פעם לא יודעת איזה התנהלות תהיה פוגעת ואיזה תעבור בשלום.

אני שואלת את עצמי, מה הוא בעצם אומר לי כשהפרוספקט כל הזמן פתוח? האם זה אומר שאני צריכה להיזהר כל הזמן שלא להגיד משהו מיותר שלא לפגוע בו? רוב הזמן אני מתעלמת מזה אבל אני כל הזמן זוכרת את זה. זה בטוח משפיע על היחסים בינינו כי זה כמו להרגיש שאני הולכת על ביצים. בסוף אחת תמיד נשברת.

אני מנסה ללמוד אותו. לצוד מצבים שהוא נפגע ושהוא מזכיר את המילים 'אני רגיש'. כבר זיהיתי שזה קשור במצבים ששופטים אותו, שמעבירים ביקורת על דברים שעשה. מי שמבקר מחוסל אצלו טוטאלית והוא זוכה לכינויים ולגידופים. אני יודעת לזהות את זה לפי השפה שבה הוא משתמש, לפי עוצמת הדיבור, הטון של הדברים. הזעם הוא כמו הר געש שמתפרץ. במצב כזה אני מעדיפה לשתוק ואם צריך למלמל משהו כמו 'יכול להיות' 'יש משהו בזה'. ולא מעבר לזה.

השבוע הוא שאל אותי מה היתה דעתה של הגברת שעובדת איתנו על הרעיון שהציג. אמרתי לו שהיא לא אהבה את זה. הוא שתק. הרגשתי שזה היה קשה. לרגע חשבתי לעצמי שאולי הייתי צריכה לשתוק. מצד שני, למה שאשתוק? דקה אחרי זה באה ההתפרצות ובעקבותיה סדרה של שאלות אלי שהתחילו באיך ומתי זה היה ומה היא בדיוק אמרה, ואחר כך חרפות וגידופים עליה.

ואז הוא עבר אלי: למה לא ספרת לי קודם, אם לא הייתי שואל לא היית מספרת וזה אומר שבכלל לא התכוונת לספר. אמרתי שזה בכלל לא נראה לי חשוב, וזה שאנשים לא אוהבים רעיון מסוים זה הכי לגיטימי שבעולם. בתגובה הוא אמר לי שעכשיו אני מנסה ליפות את הדברים.. האמת שקצת הופתעתי מההתקפה הזו וכשניסיתי לעמוד על דעתי, כל השורה של הביצים נשברה לי תחת הרגליים. הוא טחן את הנושא מכל הכיוונים ולא הרפה וכצפוי יצא מזה סיפור שלם שבו אני לא בסדר והיא (זו שלא התלהבה) מטומטמת, בלשון המעטה.

עכשיו אני חוככת בדעתי אם יש טעם לחזור ולדוש איתו במה שהיה, אולי יש כאן הזדמנות שהוא ילמד מזה משהו על עצמו.