השבוע ציינו באופן חגיגי מלאת חודש ימים לרישיון הנהיגה של המתבגר. חודש זה לא הרבה אבל זה גם לא מעט. לזכותו יאמר שהוא דבק במטרה שכל יום צריך לנהוג והוא עושה כל מאמץ לעמוד ברף שקבע לעצמו, יותר נכון, הוא מקפיד שאנחנו לא נשכח את זה. ולכן, מידי יום אנחנו מטיילים בכבישי אזור מגורנו, מופתעים לגלות שיש מקומות חדשים, ועוד היד נטויה...

גם תפקידי כהורה מלווה תייצב וסוף סוף אני יודעת בדיוק מה נדרש ממני בתפקיד האחראי הזה. כמו בכל תפקיד סמכות ויש אחריות.

אז מה כולל עניין הסמכות?

-          לענות לשיחות הטלפון של הנהג

-          לא לענות, ורק להגיד לו מי התקשר

-          להתקשר בשמו לחברים ולמסור להם הודעות.

-          לשלוח סמסים

-          להגיד לו מי שלח סמסים

-     להגיש לו את המסטיק אחרי שקילפתי ממנו את העטיפה של הנייר 

-          לפתוח את הפקק של הבקבוק שתיה וגם לסגור אחר כך

-          להסיר את הנייר של הארטיק

-          להחליף CD'ים של מוזיקה, לפי ההנחיות שהוא נותן לי

-          להביא דואר

-          לא להגיב אם אני שומעת את השיחות שלו עם החברים

-          להעיר לו בעדינות אם יש צורך, למשל אם הוא נכנס מהר מדי לכיכר, או משהו דומה..

עניין האחריות עוד לא הובהר, יתכן שזה ילך ויתבהר בתקופה הקרובה. מה שכן, אסור לי לדבר בטלפון ואם הטלפון מצלצל בכל זאת, אז לעשות את זה מהר ו...לא לגעת ברדיו.

נראה שאני מבצעת את תפקידי די טוב. איך אני יודעת? השבוע החברים של המתבגר הזמינו אותי לבוא לשבת ולדבר איתם ואם אני רוצה אז גם לעשן איתם נרגילה...