היתה לי הרגשה שהתכנית נסגרה הפעם מבלי שבאמת הביאו בחשבון את כל המנחים, ובמיוחד אותי.

ולמה אותי? אני קצת יוצאת דופן בצוות המנחים. ההחלטות לקחו בחשבון את מה שהאחרים טובים בו וקצת פחות אותי. תוך כדי שהם דברו וארגנו, התארגנה אצלי איזו תחושת בטן שהתחילה בקטן והלכה והתחזקה, שלא כל כך 'ספרו אותי'.

כשאמרתי את זה, כולם הסכימו איתי.

ולהפתעתי שלפו את הפתרון הבלתי נמנע – לצרף לי מנחה נוספת. ותכף נזרקו לאוויר כל מיני שמות.... עוד  לא הספקתי לנשום וכבר סידרו לי שותפה לצמד וגם את הלו"ז לעבודה איתה.

אמרתי לעצמי שזו פעם ראשונה שאני מרגישה שאני הולכת להנחות סדנא של 4 שעות שבה אין לי מושג וחצי מושג מה יקרה שם ומה אני הולכת להנחות.

חזרתי הביתה עם תחושת מועקה והחלטתי לכתוב להם מייל, סקרנית לדעת מה יתפתח בעקבותיו.

חברים יקרים

אני מרגישה לא נוח בעקבות הישיבה היום ורציתי לשתף אתכם בתחושות שלי.

משום מה היתה לי תחושה שהכל היה היום גמור ולא היה באמת מקום למחשבה נוספת.

וההצעה שאסכים להנחיה בקו עם מישהו שאני בכלל לא מכירה - גם זה נראה לי ממש לא רציני. הנחיה בקו זה לא משהו שאפשר לעשות אחרי מפגש היכרות קצר.  

אני סומכת על היכולת שלי ועל זה שאני יכולה להוביל את הסדנא הזו בצורה מוצלחת לבד. אני צריכה את עזרתכם ב: להבין את הדברים יותר לעומק, ללמוד את המטרות וגם את המהלך הסדנאי של הפעילות. אני מקווה שזה מה שיתפתח בינינו בתקופה הקרובה.

אני אשמח לשמוע את דעתכם

הסנונית הראשונה הגיעה במייל שלו:

את צודקת בהחלט בהתייחסותך.

מרגיש קצת אשם בעניין אי התגובה שלי בשני הנושאים - הגעתי"שפוך" לפגישה, היה לי קשה לשמוע (פיזית) אך זה  לא מצדיק את הפסיביות שלי.

את ה"קו" - צריך לשקול בכו-בד ראש. מי שרוצה - זה בסדר מבחינתי, אך אין צורך ב"יישור קו" של כולם. אם נלך על מודל הסדנאות שהצענו, זה מחייב פגישה נוספת לזו המתוכננת לעבודת הכנה.

לילה/בוקר טוב וחג שמח,

יוסי

ואחר כך הגיעה ההתייחסות הבאה:

יקירתי, סליחה על חוסר הרגישות. מה שתגידי.

מקבלת את הרעיון שנפגש פעם נוספת. אנסה לארגן את מה שדברנו אתמול עוד לפני ה-21 כדי שנוכל לפתוח דיון במייל.

חג שמח !!! אריאלה

ואז גם השלישית:

חברתי היקרה,

תודה על ה"ברקס" שעצר אותנו. גם אני לא הרגשתי שיש לנו משהו ממשי, לכן ביקשתי עוד חשיבה

אורלי

לקחתי נשימה עמוקה. שלחתי את היד באופן אוטומטי וחייגתי לאורלי....