טוב. אז אנחנו בחופש. חופשה אחרונה לפני שהחיים מתחילים (כאילו שהם לא התחילו עד עכשיו). אם עד עכשיו היה בי"ס והייתה איזו מסגרת לקשור אותם אליה, עכשיו אין כלום. עכשיו מחכים. חלק מחכה ללכת לשנת שירות והאחרים מחכים להתגייס. ומה עושים בינתיים? בינתיים מחכים. איך מחכים? מבלים עד השעות הקטנות של הלילה. משוטטים מבית לבית, עושים ארוחות לילה, מזמינים פיצה, מעשנים נרגילות, שותים בירות ועוד כל מיני דברים ומעבירים את הימים. ובבית הזה במקרה גם גרים אנשים שהולכים לישון בלילה כדי לקום בבוקר לעוד יום של עבודה.

אנחנו מתנהלים כמו שני שבטים: שבט בני היום ושבט בני הלילה שאמורים לחיות ביחד באיזה קונצנזוס מופלא, תחת הסיסמא "חיה ותן לחיות". אנחנו מנהלים את החיים שלנו באור היום. קמים בבוקר, מתרחצים, שותים קפה, הולכים לעבודה, חוזרים, אוכלים משהו, קוראים ת'עיתון, מציצים ב'כוכב נולד/נולד לרקוד' ומתישהו הולכים לישון. בבוקר כשנקום שוב לעוד יום של עמל, נפגוש בפתח הדלת את אנשי הלילה שחזרו מעוד לילה של בילויים אפופי עשן, נחליף כמה מלים בנוסח "מתי להעיר אותך?" ונפרד. הוא/הם ילכו למיטה ואנחנו, טרוטי עיניים, נתחיל את היום עייפים ומעוצבנים.

לפעמים אנחנו נפגשים בשעת הארוחה, עבורו זו ארוחת בוקר עבורנו זו ארוחת צהרים מאוחרת. כשאנחנו מתכוננים לשנת הלילה הוא מתכונן לעוד לילה של בילוי. במשך היום, הבית שקט ושלו.. אבל בלילה, כמו באגדות הילדים, הכל מתעורר לחיים. איך שהחושך יורד ומגיע הלילה הכל מתמלא רחש ופעילות. מתכננים, רעש הטלפונים, התכתבויות במסנג'ר, אנשים באים והולכים, השליחים של הפיצות על הקטנוע מגיעים לפרוק את המשלוחים, הכלבה נובחת על כל מי שמגיע ולא חשוב מה השעה. במטבח מתבשלות להן ארוחות של לילה והריחות ממריאים עד לקומה השנייה וחודרים דרך הדלת הסגורה "הריח הזה, זה שניצל או חביתה?" אני שואלת עת עצמי בתוך החלום הארבעה עשר שלי, בליווי מוסיקה, קולות של צחוק רועם, שיחות ערות... הכל רוחש פעילות.

לכו ותירדמו במצב הזה.
כבר הזהרתי אותם לא פעם. עשינו כל מיני הסכמים בע"פ איתו ועם החברים שלו, איימנו, צחקנו, צעקנו, התרגזנו, דיברנו יפה, שתקנו. ניסינו הכל. זה עובד מקסימום יומיים ואחרי זה הכל מתחיל שוב. אמרנו שנזמין משטרה, שהשכנים התלוננו, השפרצתי עליהם מים מהצינור, סגרנו להם את המחסן. עוד שלושה ימים של שקט. החזרנו להם את המפתחות, אחרי יומיים הכל חזר לקדמותו. הרעש, אני מתכוונת..

עכשיו אנחנו מחפשים אסטרטגיה חדשה. בעוד יומיים הם נוסעים לשבוע לחו"ל. זה אומר שיהיה שקט שבוע. אולי בשבוע הזה יבוא לנו רעיון יצירתי אחר. מי יודע. אני בטוח אתגעגע לרעש כשהם לא יהיו פה. התרגלתי. מה אני אמורה לעשות עם כל השקט הזה? על מי אני אצעק?