כשאני סוקרת את חיי לאחור,

אחד הדברים היציבים והעזים ביותר בהם התנסיתי מעודי,

היא התשוקה להיות יותר מאשר הנני עכשיו -

אי רצון להניח לעצמי לדרוך במקום.

תשוקה להרחיב את גבולות עצמיותי.

תשוקה לעשות יותר, ללמוד יותר, להביע יותר.

תשוקה לצמוח, להשתפר, להגשים, להתרחב.

נהגתי לפרש דחף פנימי זה כאילו משמעו

שיש דבר מה מסוים, אי שם,

שאני רוצה לעשות, להיות או להשיג,

אבל עכשיו אני יודעת, שהמרץ הזה שבתוכי

 שואף ליותר מאשר להשיג את ה-חבר…. ה-מקצוע ה-….

יותר אפילו מאשר הנאה או כוח,

זהו הצורך לגלות יותר מעצמי,

או נכון יותר, זהו, תודה לאל, הצורך להוציא החוצה יותר מעצמי.

כן, לגלות ולהוציא מהכוח אל הפועל את ה"אני".

                                                                                                     (מעובד על פי  "בדרך להיות" – יו פראתר)

                                                                                                      חבל שאני לא זוכרת איפה מצאתי את הקטע הזה...