אז היום היה המפגש השני. הציפיות שלי היו בהתאם. לא משהו גבוה מדי אבל מצד שני אמרתי לעצמי ניתן לו הזדמנות, אולי הוא תכנן משהו אחר ואולי היום יהיה אחרת. באתי בתחושה ששווה לתת לזה צ'אנס. מצאתי אותו בבוקר יושב עם הלפטופ שלו ואומר שהמצגת שלא עלתה בפעם שעברה אצלו עולה בטוח. לא אמרתי כלום. בשביל להראות לי שזה עובד הוא שם את הדיסק און-קי וחיכה. והפתעה. המחשב קרטע. עלה, לא עלה, לא עלה, לא עלה. המחשב הנייד עשה בעיות כמה פעמים במהלך המפגש ומפעם לפעם היה צריך לסגור ולהדליק מחדש כדי שאפשר יהיה לראות את המצגת... על הבוקר גם שאלתי אותו אם הוא צריך משהו לצלם וכו'. כמובן שרוב הדפים לא חולקו.

נזכרתי שבמפגש המקדים בינינו הוא דיבר על הפעלות כמו לקשור בלונים לרגלי האנשים, ושאלתי את עצמי מה קרה לזה. כל המפגש התנהל ככה שהוא כל הזמן דיבר. פה ושם נשמעה הערה או אם מישהו במקרה שאל שאלה - הוא ענה. שלא במקרה הוא דבר על הכנסת שינוי אבל כל מה שהיה שם היה מנוגד למה ששינוי מייצג...

כל היום היה מלא מודלים: מודל הכנסת שינוי של קורט לוין ומודל שמונת השלבים להכנסת שינוי של קוטר ומודל המערכות של קווין ומודל הטווח המלא של המנהיגות ותורת המערכות ומודלים לאבחון המערכת ושאלונים מכל מיני סוגים: שאלון לאבחון ארגוני ושאלון פתגמים לאבחון סוגי מנהיגות ושאלון לאבחון אחריות מורים ושאלון למדידת אחריות הורים ועוד היד נטויה.

אני חושבת שמה שעורר בי תחושה לא נוחה זו העמדה שהוא עבד מתוכה, עמדת המומחה. הוא כל הזמן היה במרכז. זה שיודע הכל, שיש לו תשובה לכל דבר, הכל הוא כבר עבר, בכל מקום הוא כבר היה, את זה הוא ניסה מזמן, את זה הוא כבר שכח, ככה זה לא עובד ורק ככה זה עובד, את כולם הוא מכיר. אני חושבת שהוא בכלל לא ראה את האנשים שלפניו ולא התייחס אליהם כאל מי שיש להם מומחיות, ניסיון וידע. אני לא אוהבת את העמדה הזו.

היו לו כמה משפטים טובים, למשל:

-          בתורכיה הרכבות כל הזמן נהגו לאחר. חיפשו ובדקו וגילו שזה בגלל הקרון האחרון. מה עשו כדי לפתור את הבעיה? הורידו את הקרון האחרון.

-          כשהקוף עולה למעלה רואים לו יותר את הטוסיק.

-          אבא שלי (כיכב הרבה במפגש) לימד אותי שכמשהו לא עובד הכי טוב לסגור ולהדליק שוב.

עוד מעט יש לי יומולדת. הטפטופים התחילו בשבת כשנפגשנו לארוחה משפחתית. אני אוהבת את הפגישות האלה שעולה מהן חמימות של אנשים שאיכפת להם אחד מהשני.

מטרידים אותי דברים שלא נסגרו עדיין, יש כמה שקשה לי איתם אבל אני מתגברת. אני צריכה סבלנות ולא תמיד יש לי. כשאני בתקופות מוטרדות כאלה אני צריכה להשגיח על עצמי יותר.