בשלוש בלילה התעוררתי בבהלה באמצע החלום בדיוק כשהופיעה השקית הלבנה עם הכדורים. לקח לי שניות להבין איפה אני, אם אני עוד בחלום או שזו המציאות. הזעתי מאד ולא ידעתי אם זה מחום הלילה או מהמחשבה שלא ראיתי את השקית עם הכדורים. מהמחשבה שהיא הלכה לאיבוד.. בדרך כלל השקית היתה במכונית. פתאום נזכרתי שכשפיניתי אחר הצהרים את האוטו ואספתי לארגז את כל תכולתו לא ראיתי אותה וזה מה שהעיר אותי. זיעה קרה כיסתה את כולי. מחר ב-9 בבוקר אני פותחת קבוצה חדשה. הכדורים זו פעילות הפתיחה שלי. בחושך שמסביב ניסיתי לשחזר איפה ראיתי אותה לאחרונה. הפעם האחרונה היתה לפני יותר מחודש.

הרגשתי שאני בלחץ. לחץ ממש. מה אני עושה? מהר מהר בראש ניסיתי לחשוב על אלטרנטיבות למחר בבוקר. לתכנן משהו אחר. אולי תרגיל הגפרורים? אולי בינגו או משהו עם קלפים. אף רעיון לא מוצא חן בעיני. השעה שלוש ארבעים וחמש. אמצע הלילה ואני בצרה. אני נעולה על הכדורים. אם אין לי כדורים אין לי פעילות פתיחה. אני גם לא מסוגלת להירדם. אני אומרת לעצמי שאני חייבת לישון. מחר יש לי יום ארוך. שש שעות עם קבוצה חדשה ומנחה חדש שאני מכניסה לעבודה. אני חייבת לישון על מנת להיות במיטבי, אבל המחשבה על השקית עם הכדורים לא נותנת לי מנוח. הרגשתי שהתעוררתי לגמרי. יכול להיות שהם נשארו במקום הקודם? הכי מוקדם שאני יכולה לברר את זה זה בבוקר כשאני כבר צריכה לצאת לדרך ומה אעשה אם יתברר לי שהם שם? חשבתי שזה לא יכול להיות. לפני שיצאנו אז אספנו את הכל. אולי השותפה שלי לקחה אותם? לא נראה לי הגיוני, היא היתה אומרת לי משהו על זה.

הלב שלי דופק בחזקה. בלילה כששקט מסביב קל לשמוע את זה. אני לא אוהבת להיות במצב הזה. אני כועסת על עצמי שהשארתי את זה לרגע האחרון ולא בדקתי קודם, כועסת על השאננות הזו, שאני לוקה בה לפעמים... בראש רצים לי תסריטים גרועים פי אלף. אחד מהם שאני מגיעה למפגש הקבוצה, יש לי עוד 10 דקות עד שאני מתחילה. אני פותחת את הבגאז' להוציא את השקית עם הכדורים ומגלה שהיא איננה. לפחות, אני אומרת לעצמי, יש לי עוד זמן עד הבוקר, עד אז אני יכולה לתכנן משהו אחר.

ארבע בבוקר. עוד אין לי רעיון. השקית עם הכדורים איננה. בשעה האחרונה לא התקדמתי לשום מקום. חשבתי שכדאי להפסיק עם שיחות ההלקאה העצמית הזו, עלי להתעשת ולמצוא מהר פתרון ואולי אז אצליח לישון קצת... אני מחליטה לא לוותר על הפעילות עם הכדורים. השאלה היא איפה אני אמצא כדורים. החנות אצלנו לא נפתחת לפני השעה 9 במקרה הטוב ואין לי איפה לעצור בדרך. אני מתחילה לחשוב אולי יש לי כדורים בבית. סריקה מהירה בראש של הבית.. נזכרתי שראיתי אחד בחדר של הילד ועוד כדור טניס בסלסלה בסלון, החלטתי לקחת גם את הכדור של הפילאטיס. דברים מתחילים להתבהר. אני נרגעת...

שש וחצי אני מתעוררת בבהלה. במהירות אני יורדת מהמיטה לחפש את הכדורים. בדרך פגשתי את המתבגר. "יש לך במקרה כדורים?" אני שואלת אותו ובאותה נשימה מספרת לו שחצי לילה לא ישנתי בגללם. "את דפוקה" הוא אומר לי ונותן לי כדור אחד לבן מהשולחן שלו ועוד כדור כתום מהמגירה. אני נושמת לרווחה דברים מתחילים להסתדר לי. אני בדרכי לכדור השלישי בסלון ובעינים מחפשת את הכדור של הפילאטיס. בדרך עברתי דרך הכניסה לקחת את העיתון. מבטי חלף על המתלה של התיקים בכניסה. ממש במקרה גיליתי שהשקית עם הכדורים תלויה שם מחכה.