לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2008

אני עושה סדר


 

דפים. דפים זו תמיד הבעיה.. דפים שהבאתי מכל מיני כינוסים, מסדנאות, מימי עיון. אני שמה אותם בערימות שאחר כך אמיין אבל אני אף פעם לא עושה את זה. אולי אשתמש בזה. בינתיים הכל מצטבר בערימות. אף פעם לא נזקקתי לדף מאיזו ערימה. אני תמיד ממציאה את עצמי מחדש. את המחשבה שכדאי לשמור כי בטח אזדקק לזה, אני חושבת שהבאתי מהבית. מאמא שלי. אמא שלי לא היתה צוברת במובן הכבד של המילה. אבל גם היא שמרה כי 'אולי פעם נצטרך'. כשפינינו את הבית שלה מצאנו ערימות של חתיכות של בדים וכפתורים ורוכסנים וסיכות בטחון ומפיות מבד. מצבורים קטנים בכל מיני מקומות. היה לה המשפט הזה: "זה לא מבקש אוכל" שאני מוצאת את עצמי משתמשת בו מפעם לפעם. זה המשפט שגורם לי להעמיס את המזוודה יותר מדי כשאני נוסעת מהבית. היותר מדי הזה שכאילו נותן לי תחושה שאני לוקחת איתי את תחושת הבית כי כל מה שאני צריכה נמצא איתי, זה מה שגורם לי לטשטוש. לחוסר מיקוד. לתחושה שאני לא באמת מחליטה. שאני משאירה את עצמי במצב של או או.

כבר כמה ימים שאני מסתכלת על הערימות המצטברות האלה. אני צריכה דחיפה כדי להתחיל. כמו לפני הקפיצה לבריכה, כשאני עומדת מוכנה. השיער שלי אסוף לתוך הכובע, חלוק הרחצה על הספסל, המשקפת על ראשי. שניות ארוכות אני עומדת ולא קורה כלום. אף אחד לא בא לדחוף אותי, בזוית העין אני מזהה את האיש שנכנס כרגע. המסלול שאני עומדת מולו הוא האחרון הפנוי. אם אני לא קופצת הוא יתפוס את המסלול. אני קופצת. בערימות של הדפים זה אחרת. בגלל זה אני לא מתחילה. אני יודעת שאף אחד לא יתפוס לי את המסלול. אתמול התחלתי.

ההתחלה היא תמיד הכי קשה. אני לא רוצה סתם לקחת ולזרוק. אני מחליטה למיין ולעשות ערימות לפי נושאים. אני קוראת בעיון כל דף שאני מוציאה מהערימה. לשמור או לזרוק? המחשבה הזו אולי אצטרך את זה פעם עוברת בי בכל דף מחדש. אף פעם לא הצטרכתי לדפים ישנים. בכל זאת חלק אני שמה בערימה של לזרוק וחלק אני מחליטה לשמור. ההתחלה הולכת לאט. עם הזמן אני תופסת מיומנות. אני מסתכלת רק על הכותרת. מהכותרת יותר קל להחליט. ערימת ה'לזרוק' הולכת וגדלה במהירות. לקראת ערב אני כבר עוברת לסריקה מהירה לפי קבוצות של דפים. בערב אני פחות שומרת ויותר זורקת. ערימת ה'לזרוק' ממלאת אותי תחושת גאווה. הפינות המתרוקנות בחדר העבודה ממלאות אותי שמחה. אני כבר מתכננת את הניקיון שאעשה שם. אני הולכת למיין ספרים. אף פעם לא חשבתי שניקיון יעשה לי תחושה כזו טובה.

נכתב על ידי , 5/9/2008 07:53   בקטגוריות מכירה את עצמי  
109 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נשמה תוהה ב-28/9/2008 11:13




104,306
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)