אני אוהבת לנסוע לבד. אני אוהבת את מה שהמרחב הזה מעניק לי. אתמול הייתי צריכה להיות בישיבה בתל אביב. מישהו שאני עובדת איתו הציע שניסע ביחד והזמין אותי לנסוע איתו. שמחתי על ההזמנה. חשבתי שזו תהיה הזדמנות לישיבת עבודה באווירה שקטה, זמן לדבר על דברים שאנחנו תמיד אומרים שחשוב שנפגש לדבר עליהם אבל לא מצליחים לעשות בדרך כלל.

הבוקר התחיל לא טוב. קבענו בשעה שמונה. למרות שלקחתי טווח זמן מספק, נתקעתי בפקק נוראי בצומת עמוסה שבתוכה נעצרה מכונית שלא התחשק לה להתניע. באמצע הצומת עמד רכב החילוץ וניסה לעזור. אחרתי ברבע שעה (צלצלתי להתנצל) אחר כך הסתבר שהישיבה שהיתה אמורה להתחיל בשעה תשע וחצי נדחתה לעשר וחצי.

אבל זה עוד כלום לעומת מה שחיכה לי בדרך. הנהג, שבדרך כלל אני מכירה אותו כאיש עדין ומתחשב ונעים הליכות, התגלה לי בנהיגה כמישהו שאני בכלל לא מכירה. איך שיצאנו לדרך התברר לי שהוא נוסע כמו אחד שאין לו אלוהים. ממש מההתחלה היה לי מאד לא נוח בנסיעה. בהתחלה לא כל כך ידעתי איך להגיב והערתי לו בעדינות. שתי דקות הוא נסע באופן סביר ומיד אחרי זה חזר לנהיגה הרגילה שלו, מטורפת לחלוטין. לא שמר מרחק, עקיפות מסוכנות, מהירות נסיעה גבוהה במרחקים קצרים. אני בכלל לא פחדנית אבל תוך כדי שהוא נוסע שמתי לב שהגוף שלי מגיב באופן לא רצוני. דברנו וחשבתי שהשיחה תסיח את דעתי אבל זה לא עבד. ניסיתי כל מיני תרגילים אולי אצליח להתעלם אבל זה לא הצליח. אני חושבת שהייתי בלחץ. חשבתי שאולי אם לא אסתכל על הדרך זה יעזור, אבל גם כשלא הסתכלתי הבטן התהפכה לי. בסוף הגענו לתל אביב.

היתה לנו עוד דרך חזרה ביחד. בין ההלוך לחזור היו כמה שעות רווח וקצת נרגעתי. אבל המתח שלי עלה לקראת הנסיעה חזרה. אמנם כבר הייתי יותר מיומנת ויותר מודעת למה שאני עומדת לחוות אבל זה לא עשה את הדרך יותר קלה. לפחות לא היו לי הפתעות: אותן עקיפות מסוכנות, היצמדות בלתי מובנת למכוניות שלפנינו. התגובות שלי היו יותר מאופקות כלפי חוץ אבל בתוכי היה משהו אחר. בסוף הגענו חזרה בשלום.

הייתי חייבת איזה פסק זמן לאסוף את עצמי כשנפרדנו. קודם כל שירותים. הסתובבתי קצת בקניון. היו לי תכניות על החנות לתיקים אבל ויתרתי עליהן.

נסעתי הביתה. לפני עוד היו אירועי הערב, יהודית רביץ בקיסריה, רציתי לנוח אבל הסערה הגדולה שהיתה בגוף שלי סירבה להירגע. בסוף נרדמתי קצת אבל זו לא היתה שינה מרגיעה. כשקמתי אחר הצהרים מן השינה הטרופה הזו, שרירי הקרסוליים כאבו לי מאד.