החיים מזמנים לנו מדי פעם אפשרות לראות איך אנחנו באמת נראים מהצד השני, וכמו תמיד זה קורה בדיוק כשאנחנו הכי פחות רוצים להקשיב. יש לנו הזדמנות לשמוע מה באמת חושבים עלינו כשכועסים מאד או כשזורקים אותנו מכל המדרגות ונועלים אותנו מחוץ לדלת. מהמקום הזה  נאמרים דברים שבדרך כלל אינם נאמרים, והם גם מסוג הדברים שלא נעים לנו לשמוע.

התגובה הראשונית היא בדרך כלל תדהמה מוחלטת. הלם. נסיון להבין מאיפה זה נפל עלינו. איפה בדיוק כל השצף-קצף הזה הסתתר לפני שפרץ החוצה ומה הדבר שגרם לו לפרוץ החוצה בעוצמה כזו.

אחר כך בא העלבון. הפגיעות. תחושה שאני "קורבן" של נסיבות, של החיים, של אנשים אחרים ואין כמו להאשים את הנסיבות או אנשים אחרים במצב הזה. כמה טוב שהאחריות היא על מישהו אחר..

אבל אפשר גם להיות במקום אחר. המקום האחר הזה הוא לא מקום שקל להגיע אליו אבל זה מקום ששווה להתאמץ להיות בו.