בשבילי זו היתה נסיעה של ממש וגם נסיעה בזמן. לפעם, לתקופה, לשירים. לתמימות של פעם. ככה גם המילים של השירים. אופטימיות, הרבה דיבור על אהבה. אפילו ברה"מ היתה שם. תזכורת לעולם הפסיכודלי של פעם. אבל את מי זה עניין? אותי עניינו רק השירים ואת זה הוא עשה כמו שכוכב בסדר גודל כמוהו יודע לעשות. לזכותו יאמר שהוא לא בזבז זמן. שניים שלושה שירים פחות מוכרים, אבל העיקר באוסף של מיטב שירי הבטלס. כמו שצריך.

בשמונה וחצי בדיוק עלה לבמה איזה ג'נטלמן אנגלי מלוקק ומנומס בחליפה שחורה, מתוכה שמתוכה כבר בצבצה הרוח השבבית של החולצה הורודה. כמה שירים לחימום האווירה, הוא נפרד מהז'קט ומתוכו פורץ הצעיר הנצחי השובב בדיוק כמו זה שהכרנו פעם. הבחור הצעיר הזה בן ה-66 נתן שואו שלא היה מבייש להקות וזמרים צעירים ממנו, שואו שגרם לרגעים לא מעטים של תענוג.

איך שהוא התחיל לשיר, עבר לי בראש הסרט של החיים שלי. תקופות שלמות שמתחברות למילים ולמנגינות. ואני עומדת שם קרובה לבמה מזמזמת לי את המנגינות ושרה את המילים של כל השירים (כמעט) ובכלל לא איכפת לי מה חושבים כל עשרות הצעירים שעומדים מסביבי ומסתכלים עלי. ולא רק אני. לידי עמד איזה גבר צעיר ששר קצת ורוב הזמן התאפק. בסוף, כשהתחילו כל הלהיטים הגדולים ברצף, הוא כבר לא התאפק יותר ושר כשהוא מחבק את בת הזוג שלו. איזה כיף היה לשיר איתו ביחד ולהתנועע מצד אל צד לקצב ה-לט איט בי.

הכי שיא בשבילי היה השיר Hey Jud אבל לא רק זה. let it be ו-live and let die שהביא לנו בהפתעה מוזיקה מתפוצצת עם זיקוקים שתואמו בצורה מושלמת עם המוזיקה ותנו צ'אנס לשלום ועוד.

מקרטני התרוצץ על הבמה בלי הפסקה. הוא היה עסוק כל הזמן. מהגיטרה עבר לפסנתר ולכל מיני גיטרות וכלי פריטה מעניינים אחרים, תוך שהוא דואג כל הזמן ושואל את הקהל: "אתם נהנים?" ואנחנו עונים לו בהתלהבות והוא ממשיך לפרגן ולחלק מחמאות "איזה קהל נהדר אתם" ואנחנו מגיבים במחיאות כפיים והוא מרוצה ואנחנו מרוצים גם. בסוף, אחרי כל ההדרנים כשהוא חזר לבמה פעם ועוד פעם ואחרי ה-Yesterday המפורסם שלו, והפרידה ממועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר, הוא כבר לא חזר לבמה. שעה ארוכה עוד עמדנו מחכים. אולי הוא יחזור שוב... ורק כשנדלקו האורות ופועלי הבמה החלו לפרק את הציוד הבנו שהקסם פג.

בדרך הביתה זמזמנו שירים מהמופע.. למי היה איכפת שמסתכלים עלינו. עוד שיר ועוד שיר ובסוף נשארתי עם המנגינה של ה"נה, נה, נה, נה היי ג'וד" שלא עוזבת אותי גם עכשיו.

חוויה נהדרת.