תכף יום הכיפורים. תקופה של חשבון נפש. אנחנו אמורים להיות עסוקים באיזה חשבון נפש מעמיק ונוקב עם עצמנו ולחשוב על מה שעשינו ועל מה שלא עשינו ומההבנות האלה תבוא ההכרה והידיעה ואחריה הסליחה. לי אין זמן לעבוד על חשבון נפש, שהרי ישראלית אני, אז מחפפת את זה במנהג של לבקש סליחה או להתנצל. זה לא בדיוק מה שמצופה אבל זה טוב יותר מכלום.

בשנים האחרונות מצא חן בעיני נוסח שמתאים לכל המצבים. משהו בסגנון: ".. אם פגעתי בך, או אמרתי איזשהו דבר שהיה עלול לפגוע בך, אני ממש מתנצלת" בדקה הראשונה ההתנצלות הגורפת הזו נשמע כמו משהו ממש אצילי, נכון? אני מודה שמבחינתי זה ניסיון לרקוד על כמה חתונות ביחד ולא יותר.

בואו שניה אחת נעצור ונבחן נראה מה עומד מאחורי הדברים הנאמרים:
"אם פגעתי בך" ז'תומרת לא זכור לי שפגעתי בך, למען האמת קשה לי לחשוב שפגעתי בך  ואם פגעתי תוכל להגיד לי מתי זה קרה בדיוק? מצד שני, אני בטוחה שלא פגעתי בך, אבל ליתר בטחון מתקרב יום הכיפורים וכדי שלא יהיו לך טענות נגדי..

"או אמרתי איזה דבר שהיה עלול לפגוע בך" – בינינו, אם אי פעם נפגעת מדברים שאמרתי או עשיתי, אז אתה בבעיה. אני לא רוצה לשפוט אותך אבל אם ככה אתה מגיב אז זו בעיה שלך.

"אני ממש מתנצלת" – למרות כל האמור לעיל, אני לא רוצה שתחשוב שאני שחצנית או יהירה ושלא נעים לי להתנצל. להבדיל ממך אני בעד ביקורת בונה ואם צריך להתנצל אז הנה אני..

אני מודה שאין כאן באמת כוונה אמיתית לחשבון נפש ולחרטה כנה על מעשים שנעשו. יש פה איזה ניסיון טיוח גורף שמתחתיו אפשר להכליל את כל מה שנראה מתאים וגם מה שלא..

וכל זה נכתב כדי לאמר שאם יש פה מישהו מבין ידיד או מכרי שנפגע או שיכול היה להפגע מדברים שאמרתי או שהובנתי שלא כהלכה, אז אני ממש מתנצלת. ובהזדמנות זו אני גם מתנצלת שלא אספיק להגיב על הדברים שלכם. בתחילת השבוע אני נוסעת לחופשה קצרה. לוייטנאם. אל תקחו את זה אישי. ואם בכל זאת לקחתם את זה באופן אישי אז אני שוב מתנצלת.

העיקר שנגיע למעמד גמר חתימה טובה כמו שצריך, שהכל נסלח ונמחל ואפשר להתחיל דף חדש ממחר בבוקר..