בשעת בוקר אני מתעוררת מתעוררים לקול הטוסטסים הרחובות. זרם אדיר ובלתי פוסק של טוסטוסים, שעליהם רוכבים לפעמים שניים שלושה וארבעה, שועט ברחובות העיר משעת בוקר מוקדמת ביותר. כמו רעש של כוורת דבורים רוחשת, שעסוקה בעבודה וחלילה מלהפריע להם. הזר העומד מהצד יכול רק להשתאות. מי שרוצה לחצות את הנחיל הזה מסתכן .אבל אפשר להסתדר עם זה.
היום השני הוקדש למשהו קצת אחר. נסענו לבלות את היום בהאלונג ביי, מפרץ מקסים שמהווה תפאורה לסרטים רבים ומפוארים ביניהם סרטי ג'ימס בונד "רישיון להרוג" ועוד כמה שאיני זוכרת את שמם. האלונג ביי נמצא במרחק נסיעה מהנוי, הנסיעה לוקחת הרבה יותר מהצפוי משתי סיבות עיקריות. הטוסטוסים והכבישים. מה שנקרא בשפה מקומית 'כביש מהיר' לא דומה לשום כביש מהיר שאנחנו מכירים מהמציאות שלנו. ואם תוסיפו לזה את הטוסטוסים שיש להם נוכחות בלתי פוסקת, תקבלו מהירות נסיעה ממוצעת של 40 קמ"ש...
בסוף הגענו למפרץ הקסום. המפרץ מלא ספינות עץ ישנות שיוצאות ונכנסות בתנועה בלתי פוסקת. עלינו על אחת כזאת ויצאנו לטייל בין אלפי האיים שממלאים את המפרץ. תופעת טבע מרהיבה. בדרך, מנהרת נטיפים אחת, כפר דייגים צף, ועשרות סלעים שתקועים להם באמצע הים. למקום הזה יש פוטנציאל להיהפך לאתר תיירות.. שטנו להנאתנו חצי יום ואח"כ נסענו חזרה להנוי.
הנוי היתה בירת החלק הקומוניסטי של ויטנאם, בעת שוייטנאם הופרדה ל-2 מדינות. היא אוחדה מחדש בשנת 1975אבל את עקבות הפילוג הזה מרגישים היטב. עוד לא בקרנו בדרום, אבל הצפון נראה דומה מאד לכל המדינות שבהם היה שלטון קומוניסטי מרכזי. האנשים מדברים בשפה של תעמולה. ופולחן האישיות שעשו למנהיג שלהם הו צ'י מין (הם אפילו החליפו את שמה של העיר סייגון וקראו לה על שמו) יש בעיר מוזיאון על שמו וככרות על שמו וחולצות עם שמו ותמונתו כמו שפולחן אישיות במיטבו אמור להיראות... וכמובן בשפת האנשים הוא נחשב כמי שהביא עליהם את החופש ושחרר אותם מעשרות שנים של שלטון שושלות באות והולכות של כל מיני קיסרים.
אי אפשר לעזוב את הנוי בלי לבקר ב'הילטון', בית הכלא של הטייסים האמריקאים השבויים שמטוסיהם נפלו בעת שהפציצו את הצפון. אחד מפורסם שישב פה הוא מק'קיין המועמד כעת לנשיאות ארצות הברית.
כמה מילים על שיטת הבנייה. שראיתי. פה מחשיבים הכי את החזית וכדי שכל בית יקבל חזית – נותנים לכל אחד מגרש צר ברוחב של 2 מ' מקסימום אבל ארוך, וככה נוצרים להם בתים מאד משונים, צרים וארוכים, כמו נקניק, הבתים האלה צומחים לגובר, לפעמים של 5 קומות ויותר, צרים מאד וארוכים מאד. שורות של נקניקים צרים וארוכים. תופעה מעניינת
עוד סימן לקדמה שבאה עליהם מהר מדי וכנראה באופן בלתי מתוכנן לחלוטין זו התשתית של החשמל והטלפון. הכל תלוי לו באמצע הרחוב כבלים על גבי כבלים... בבלגאן אחד גדול ובערימה שאי אפשר לפצח אותה. מעניין מה קורה שם כשיש תקלת חשמל..
עוד קצת שיטוט ברחובות, בילוי בשווקים, נסיעה בריקשה ברחובות העיר, ביקור במקדשים מפורסמים כמו זה של קונפוציוס... וזהו צריך להפרד.
ניסיתי תמונות. הן כבדות מדי אני צריכה למצוא דרך להקטין את הגודל שלהן. .. סורי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
