ואז הגענו לקייפטאון  העיר היושבת לחופם של שני אוקיינוסים: ההודי והאטלנטי, שהיא כמעט כעט המקום הכי דרומי ביבשת אפריקה. ישר התאהבתי בעיר הזו. היא מדהימה ביופיה, משלבת בתוכה ישן וחדש, מלאת חיים, ססגונית ומרגשת. הכנסת האורחים של העיר הזו מרגשת לא פחות. אנשים מאירי פנים, שמחים לעזור, לנדב מידע, לייעץ..  זו עיר של עסקים ושל נופש, של הסטוריה וחדשנות. העיר היא אוסף של תזכורות כואבות ועדויות לתקופת האפרטהייד ולאפלייה כלפי האוכלוסייה המקומית שנמשכת גם היום. אמנם המשטר השתנה ולכאורה יש שוויות זכויות אבל אי אפשר להתעלם מהפער שבין האוכלוסיה המקומית ללבים – פער שיקח עוד שנים רבות עד שיסגר, אם בכלל..

העיר מלאה במקומות בילוי, בתי קפה, מסעדות, גנים מרהיבים שווקים וחנויות, והמחירים.. ממש מציאה לעומת הארץ. מעל העיר מתנוסס לו לגובה הר השולחן שנקרא ככה כי נראה כמו שולחן. ההר הזה בדרך כלל עטוף בענן לבן שנראה כמו שמיכה לבנה. בבוקר שלמחרת הגעתנו התעוררנו לשמים צלולים ונקיים מענן. ישר טפסנו על ההר, ברכבל כמובן, וראינו את העיר ואת חופי הים ממבט מעל. מראה עוצר נשימה.

האיצטדיון של קייפטאון שבו יערכו חלק ממשחקי הגביע העולמי שיפתחו בחודש יוני הקרוב

נסענו למדבר. קוראים לו  klein karoo. יש כנראה גם אחד גדול יותר. הנופים השתנו ברגע. הנסיעה מערבה הוסיפה לנו שעה של אור יום. כעת השמש שוקעת אחרי השעה 20:00 וזה מאפשר לנו למשוך את היום עוד קצת (וכל זה עוד לפני בילויי הלילה...) המרחבים האדירים מלאים בקקטוסים מכל הסוגים. חם מאד ביום וקר בלילה. גם פה יש חיות שמתרוצצות חפשי ואפשר לזהות אותן מרחוק. נסענו לחווה של חתולים מכל מיני סוגים, ראינו לאופרד, ליטפנו צ'יטה, כמעט הכיש אותנו נחש.. ואחר כך נסענו לחווה שבה מגדלים יענים. אמרו שאפשר לרכב עליהם אז רכבנו. זה לא דומה לשום דבר אחר. כדי שהיען תהיה רגועה מכסים לה את העיניים. אחרי שישובים עליה מורידים את הכיסוי ואז היא מתחילה לרוץ... כן. זו אני...

האזור שבו אנחנו נוסעים כעת הוא המקום שבו התחילה התיישבות הלבנים באפריקה. השפה המקומית אפריקנס היא שילוב של הולנדית ומילים באנגלית. אנחנו נוסעים במקומות שלהם טאץ' אנגלי. העיר ג'ורג' היא בירת המחוז. בעיירה אודסבורן הלכנו לקנות ביצה של יען ולאכול במסעדה שמגישה מאכלים מבשר יען. האיש מהחנות של הביצים שבמקצוע שלו הוא גם מדבר מהבטן, אמר לנו שבביצה של יען יש 24 חלמונים. האזור מלא גפנים ויקבים, בכל הזדמנות אנחנו עוצרים טועמים קצת, מגרגרים.. וכטוב ליבנו ביין ממשיכים. עצרנו בהרולד, ברובינסון, ובעוד כל מיני שאני לא זוכרת. כל מקום כזה הוא בדרך כלל חוות ולצידן צריפונים של התושבים המקומיים. כל עיירה ושכונת הפחונים הצמודה שלה.כל בית וצוות התחזוקה הפרטי שלו.

אנחנו מתגלגלים לנו מעיירה לעיירה, עוברים את Ronnie sex shop, בדיחה ידועה על כביש 62. סקס אין שם אבל בזכות הגימיק הזה הרבה עוצרים שם לשתות משהו. יש שם הרבה חזיות ותחתונים שהושארו למזכרת... מה שמפתיע בכל הטיול הזה אלה השירותים. בכל מקום נקי. אפילו בתחנות דלק. פשוט אין לי מילים בנושא זה.

איך שאנחנו נכנסים לאוטו בבוקר, אנחנו מתחילים עם הדיסק של משה פרץ. עם הזמן אנחנו כבר יודעים את המילים בעל פה. "אש" אנחנו שרים על הבוקר "בליבי בוערת אש" בהמשך אנחנו עוברים לאייל גולן, את משינה , לפעמים מגוונים בתיסלם או בדיסק המשותף של שלום חנוך ושלמה ארצי. שבועיים אינטנסיביים עם הזמרים האלה גורמים לך לחבב את מה שפעם אף פעם לא שמעת.

עצרנו לתדלוק. ההגה נעשה פתאום קשה. נזילה בלתי מתוכננת של שמן הבהירה לנו שצריך לשנות תכניות. השעה 6 בערב. אנחנו בפתחה של עיירה שכוחת אל בשם barrydyle. אנחנו מסתכלים סביב. כלום אחד גדול. התפצלנו. זוג אחד יצא לבדוק איפה לישון הלילה והאחרים התעסקו בלהתקשר לחברת ההשכרה ולבדוק מה עושים. מהלא מתוכנן הזה יצאה לנו חוויה מקסימה. נפלנו על אשה מאד מיוחדת. ארכיטקטית מסלובניה במקור שבנתה לבד לבד בית מקסים עם טאץ' אמנותי מאד מיוחד. החצר הענקית היתה מלאה עצי פרי ותרנגולות עם אפרוחים שהסתובבו אחרי בבוקר בזמן שצילמתי וחשבו שאני תכף הולכת להאכיל אותן, גיליתי שם כל מיני פינות לשבת ולשכב ולהתערסל והיתה גם בריכת שחיה בחצר שם השתעשענו עד שלא היה לנו כבר כוח. מצאנו בסביבה מסעדה מצויינת ולא יקרה. סיום מוצלח ליום נהדר. בלילה הגיע הרכב החלופי. בארוחת הבוקר המיוחדת מאד שהיה בה אומלט טעים עם כל הירקות שהיו לה בבית, בעלת ה-B&B הציעה לנו טיול עם רחצת בוקר בנהר. אמרנו לעצמנו, למה שלא נלך על זה.. נסענו איתה לטיול קצר בנהר, טבלנו במי הנהר (לא אני.. היה קר מדי) והיה פשוט מקסים.

בילינו במקום הזה שעות מופלאות וממש הצטערנו לעזוב. הרכב החלופי הגיע עם CD דפוק. זה  אומר שמעכשיו והלאה המוזיקה עלינו... אם נשיר יהיה אייל גולן, אם לא נשמע מה שהתחנות המקומיות  מספקות. מצער אבל לא קריטי. אנחנו בדרך לקייפטאון. מתחילים להרגיש את סוף הטיול..
זו האשה שאצלה התארחנו בבארידייל. פסל שלה עומד בכניסה לבית מקדם את פני הבאים בשמחה.

בארוחת הבוקר אמר הצעיר שהלילה הזה היה תעלומה אחת גדולה. "הלכתי לישון עם כרית לבנה ובבוקר קמתי עם כרית מנומרת ואני לא מבין איך זה קרה.." הוא אמר. "איך זה קרה?" אמר אחיו "אולי זה קשור לתעלומה אחרת שבה מצאתי את עצמי באמצע הלילה שכשאתה מחבק אותי...." כולנו פרצנו בצחוק. החברה הצעירים ישנו הלילה בחדר אחד וכל הבוקר היה מלא בחוויות של ההתעוררות בבוקר. ארוחת הבוקר היתה מלאה בחלומות ובפרשנות לחלומות.. הכי מוזר היה החלום של ההוא שמצא את עצמו מתעורר בבוקר החתונה שלו ולא מבין איך מצא את עצמו ביום החתונה מתחתן עם זו שנפרד ממנה...

זה מה שנחמד בלינת B & B, אף פעם לא תדע מה תמצא. החדרים לא תמיד זהים ולפעמים יוצא לחבר'ה לישון ביחד ואז בבוקר אנחנו זוכים לשלל סיפורים וחוויות על מה שעבר עליהם לפני השינה, בשינה עצמה ובהתעוררות של הבוקר...

אנחנו זוכים ליחס נחמד כשמגלים שאנחנו ישראלים. הרבה האנשים שאנחנו פוגשים מספרים שהיו פעם בישראל. בעל B&B אחד ספר שהתנדב בקיבוץ גבעת חיים מאוחד ושם חלב פרות. את תנועת החליבה נראה שהוא שלא שכח את זה עד היום וזאת לפי תנועת הידיים כשסיפר את זה. השיחות קצת פוליטיות: המצב בישראל, על הצבא, על מה היה, השוואה בין המצב פה למצב אצלנו. בערבים כשאנחנו יושבים ביחד לתכנן את המחר ולראות תמונות, רעמי הצחוק שלנו מביאים אלינו לא פעם אורחים.. לפעמים אלה תיירים כמונו ולפעמים מקומיים שנופשים ואז אנחנו מנצלים את ההזדמנות לקבל טיפים היכן כדאי לטייל לישון לאכול.., זה בדרך כלל מתחיל מזה ששואלים אותנו איזו שפה אנחנו מדברים כשאנחנו אומרים  שאנחנו מישראל, התגובה תמיד חמה מאד.  

אנחנו מטיילים באזור שנקרא ציציקמה בדרך שבין פורט אליזבט לעיר קייפטאון. האזור מלא פעילות של ספורט אתגרי, זה המקום של הבנג'י הגבוה ביותר בעולם 216 מ'. עשינו טיול אומגות שנקרא kanopy או zipline בערוץ הנהר storm . במסלול של 9 אומגות שהקצרה שבהן אורכה 85 מ' והארוכה – 211 מ' מצד אל צד גלשנו חגורים ברתמות ומהודקים בכל מיני אמצעי בטיחות אל כבל מתכת. מתחתינו זרם הנהר בערוץ עמוק ומתחפר ובשורה של מפלים מרהיבים.

השבוע השני לטיול הוא מאד מתוקתק. הזמן מוגבל. יש המון מה לראות ומה לעשות, ולוחות הזמנים מאד צפופים. החברה עומדים בזמנים שקבענו בדיוק מדהים.

אחרי האומגות נסענו לפארק הציציקאמה, למפלים ולחוף הים. טפסנו לגובה של המון מדרגות וגם ירדנו את הגובה הזה שכמצד אחד ההרים ומצד שני המפרצים המדהימים של האוקיינוס ההודי. אחר כך נסענו לבאנג'י.  אומרים שזה הבנאנג'י הגבוה בעולם. הוא  ממוקדם במפלס התחתון של גשר שנבנה על ערוץ הנהר. איך שראיתי את זה ישר הבנתי שזה לא משהו שאני רוצה להתנסות בו. את הילדים זה  דווקא הדליק. אחד אחרי השני הם התעופפו להם בערוץ העמוק כשאני צופה בהם. זה היה די מלחיץ. מהלחץ נתפס לי שריר בקרסול של הרגל. הם דווקא חזרו בסדר. שעות אחרי זה שמענו חוויות על לפני ובזמן ואחרי.

משם נסענו לעיר הבאה knysna. העיר הזו ממש נחמדה ונראית קצת אחרת מאלה שהתרגלנו לראות עד כה. פחות גדרות וחומות, אבל אם מסתכלים טוב רואים את הטאונשיפ הצמוד לה, במרחק לא גדול. נסענו לבקר שם עם מדריך מקומי. זה היה ביקור עצוב. מקרוב רואים את יותר את הפער שבין הערים המסודרות והנקיות עם השדרות הרחבות והמכוניות מהמודל הכי חדש, לבין מה שקורה אצל המקומיים. חושות, צריפונים, לא תמיד יש מים זורמים בבתים וגם לא חשמל, ולא תחבורה ציבורית ושום דבר אחר. יש כנסיות ובתי ספר. הבתים עלובים. במקומות רבים רואים את תכנית השיקום החדשה. כל אחד מקבל בית בן 3 חדרים קטנים ולא משנה מה אם יש לו משפחה גדולה או קטנה... הוא לקח אותנו למקום שבו הוא גר..זה היה כל כך מינימאלי... למרות האופטימיות שנשמעה מדבריו.     

זה משפט הפתיחה של מקהלת האוטו בבוקר כשאנחנו יוצאים לכביש. הנטיה לקחת את המסלול הימני כל כך אוטומטית עד שכל בוקר מחדש צריך להזכיר לנהג התורן שימינה זה בעצם המסלול השמאלי... 

אנחנו מצטיידים בסופרמרקט המקומי ונוסעים לכיוון דרבן. זה אזור חקלאי. מגדלים פה עצים לכריתה. אפשר לראות בדרך את שלבי הגידול השונים של העצים, מרגע הנטיעה עד קרוב מאד לכריתה שמונה שנים לוקח המחזור הזה. אומרים לנו שכל זה עסקים פרטיים. לאורך הכביש רואים תושבים מקומיים צועדים. לא רואים אף זוג אופניים אחר. רק צועדים מפה לשם.  אי אפשר לדעת מאיפה הם באים ולאן הם הולכים. אנחנו מנסים לנחש, הם בטח אי שם בתוך השיחים. לפעמים מבקשים טרמפ אבל ההנחיות הן שזה אסור.

חצינו את סווזילנד מדינת חסות של דרום אפריקה אחרי ביקורת דרכונים. האזור חקלאי ומגדלים בעיקר קנה סוכר  ליד השדות נמצאים המפעלים שבהם מעבדים את הסוכר. שעתיים לקח לנו לחצות את סווזילנד שוב ביקורת דרכונים. שלטים על איידס. קונדומים לחלוקה חינם בכל מקום. לא רואים פה אדם לבן אחד.המקומיים הם בצבע מאד מאד כהה. מוצאם בעיקר משבט הזולו. האזור נקרא קואזולו נאטל. אנחנו מתעניינים בבחורות או נכון יותר בשיער שלהן. השער שלהן מאד מאד מקורזל. הן כנראה לא אוהבות את זה. להרבה מהן יש פאות של שיער חלק וגולש...

החיים אחרי הפארק נראים לגמרי אחרת. דרום אפריקה אחרת נגלית לנגד עינינו בנסיעה בכבישים. עיירות מוזנחות (טאונשיפס בשפה המקומית), בקתות קש מכל מיני סוגים. כפרים  מפוזרים לאורך אלפי קילומטרים. בית פה ובית שם. ילדים בתלבושת אחידה חוזרים מבית הספר. רוכלים של בננות ושל מה שאפשר בשולי הכבישים המהירים, אלה בעיקר נשים. אנחנו עוצרים לקנות תירס קלוי על האש.

בפארק היינו עסוקים מהבוקר עד הערב בתצפיות על חיות. מחוץ לפארק אנחנו מתנהלים אחרת. המרחקים גדולים ואנחנו נוסעים הרבה. יש הרבה זמנים בין לבין. שיחות. אנחנו עסוקים בלתכנן את מקום הלינה הבא וכמובן מה לאכול ואיפה לאכול..  בקרוגר פארק הזמנו לינה מראש בשאר המקומות אנחנו מתנהלים בשיטת ה-bad & breakfast אצל אנשים פרטיים, זה גם יותר זול מבתי מלון, וגם מאפשר לנו להפגש עם המקומיים ולהציץ קצת לחיים הפרטיים שלהם ולאורח החיים המקומי. הבתים גדולים ורחבי ידיים, בריכת שחיה היא כמעט חובה בחצר.. נראה שהחיים די טובים פרט לעובדה שאצל רובם מדובר בהסתגלות לזה שהילדים עזבו את הבית וחלקם אפילו עזב את הארץ וההורים נותרו עם בית גדול והמון חדרים ריקים. אצל חלק מהם זו תעסוקה לפנסיה, תעסוקה לאישה, הבתים בדרך כלל מוקפים בחומות גבוהות. מעבר לחומה של הבית מסתתרת מציאות שאף אחד לא אוהב אותה.. 

עושה רושם שדרום אפריקה מתנהלת בשתי כלכלות נפרדות, זו של הלבנים בעלי האמצעים, המתגוררים בבתים רחבי ידיים עם כרי דשא רחבים, המתבצרים מאחורי חומות וגדרות לגובה מגובים בחוטי חשמל שמקיפים את הבית ובאבטחה כבדה. בבית אחד אפילו ראינו שומר חמוש בנשק.. וישנה המציאות של האפריקאים המקומיים.. משהו לא עובד פה. יש רשת של מסילות אבל לא רואים רכבות, התחבורה הציבורית היא משהו שלא ברור בכלל. בקושי רואים אוטובוסים. אנשים מחפשים טרמפים בכבישים המהירים והם לא לבנים. ברוב המקומות לא רואים אדם לבן אחד.

הנסיעה הזו לא נעדרת ויכוחים ושיחות. אנחנו מדברים הרבה על מצבם של האפריקאים המקומיים מתווכחים למי טוב יותר בחיים לנו או להם. אנחנו מנסים להבין איך הם תופסים את המציאות שלהם. בעיירות יש הרבה שלטי רחוב על אמצעי מניעה, על איידס, על זה שעדיף זוגיות אחת על פני מגוון אפשרויות בחירה. הלבנים אומרים לנו שהבעיה של הארץ הזו היא המוני היתומים והפשיעה הפנימית. 

באחת העצירות לתדלק כשאמרנו שאנחנו מישראל, והם קלטו שאנחנו מהארץ שבה נולד ישו... היתה התרגשות גדולה.

נסענו יותר מ-900 ק"מ מדרבן לכיוון פורט אליזבט. הכבישים לא במצב כל כך טוב. עיירות מוזנחות לכל אורך הדרך. נסיעה ארוכה מאד ומעייפת. בספסל האחורי יש ישן תורן.. מה שעובד הכי טוב אלה חידות הגיון. מפעם לפעם מישהו זורק איזו חידה ואנחנו מתעסקים בלהפוך אותה מכל הכיוונים עד שיצא ממנה המיץ שבדרך כלל אין לו קשר לפתרון... אנחנו מתכננים את הסרט של הטיול. החייל מתאר לנו את הקדימון שהוא מכין לקראת הסרט הגדול בהמשך. אנחנו מתכננים את נקודות העצירה הבאות, את מקומות הבילוי הקרובים וכמובן את עניני האוכל. בענייני אוכל היה ויכוח גדול, מתי הכי טוב לאכול? זה הפך למרכזי בתכנון היום שלנו. הבנזוג ואני אמרנו שכדאי לנשנש ביום ובערב לאכול. הצעירים (שהם הרוב המוחץ בטיול) אמרו שהם רוצים לאכול בצהרים ולנשנש קצת בערב, החייל אמר שהוא רגיל מהצבא לאכול בשעה 12, האחרים אמרו שהם לא רוצים להתאפק כל היום ולהגיע מורעבים לארוחה. בהתחלה ניסינו את השיטה שלנו. סנדוויצ'ים ונשנושים פה ושם, יצא במשך כל היום תמיד היה מישהו רעב בסביבה שכל הזמן חיפש מה לאכול, וכשכבר הגענו לאכול חלק מהמקומות שסימנו לנו במשך היום כבר נסגר.. השיטה לא עבדה. עברנו לבדוק את השיטה השניה. זה עבד יופי. כמות הרעבים פחתה ונהיה שקט. 

בעיית האינטרנט נפתרה באופן לא רע בכלל. רכשנו כרטיס sim מקומי, באמצעותו התחברנו לרשת המקומית, קנינו זמן אוויר וזה איפשר להתחבר לאינטרנט כשצריך, עוזר בחיפושי B&B ומאפשר לחברה לעדכן את הפייסבוק שלהם.

התכנית להגיע לפורט אליזבט בנסיעה אחת רצופה התגלתה כבעייתית. החלטנו לעצור בדרך בעיר שנקראת East London נפלנו על B&B מכובד ביותר. גשם יורד בחוץ. גשם של קיץ. כל הילדים שלה עזבו את הבית וחלקם אף את המדינה והיא נותרה לגור בכל הגדול הזה. החדרים מושקעים. כיף להמרח על המיטות אחרי יום כזה ארוך ומתיש... 

דרום אפריקה מתכוננת למשחקי המונדיאל. אנחנו כמובן מבקרים בכל איצטדיון על הדרך. ראינו אחד מדהים בדרבן ועוד אחד בפורט אליזבט. זה של דרבן זו תעשיית תיירות שלמה. ממש מעניין.