הוא היה מ"פ בשריון. בימי שישי היה מספר לי את עלילותיו ועלילות החיילים שתחת פיקודו. שתיתי אותם בצמא.
הם היו נפגשים בחופשה ומספרים סיפורי צבא עד השעות הקטנות שלה לילה....
ואני – שביעיסטית צעירה חסרת הניסיון, נחשפת לעולמות האלה, עוברת מההתעסקות בפעולות של התנועה, ומשיעורי הבית והבגרויות לעולם של חיילים ושל צבא.
במציאות החדשה של להיות חברה שלו, הפכתי מילדה לאישה. הוא הגבר הראשון בחיי.
יש משהו מיוחד מאד בקשר שבין נערה לגבר הראשון שלה. המשהו הזה מוליד קשר רגשי עצום וטעון .
אני לא יודעת לאמר בוודאות עד כמה הוא הבין את המשמעות הזו בשבילי. אני בטח לא הייתי הראשונה אצלו..
בקשר הזה למדתי דברים חדשים על עצמי, פגשתי את התשוקות החבויות בי, את עצמי...
אני ניהלתי חים כפולים. שתי מערכות מקבילות עם מעברים חדים ביניהם. כל השבוע נערה בבי"ס, בסופי שבוע איתו.
מהר מאד מרכז הכובד עבר לחיים איתו.
הסודות המשותפים שלנו יצרו תלות חזקה. התלות הזו היתה די נעימה בהתחלה.
בינתיים, השתחרר מהצבא והלך לאוניברסיטה. היו לנו שעות ארוכות של לימודים ביחד. הביחד הזה הפך להיות נורא ביחד.
כל מה שהיה קשור בחיים הקודמים שלי בביה"ס ובפעילות שבמסגרתו – הכל נדחק הצידה.
בהתחלה זה היה מובן. שהרי מה לגבר בן +21 ולצעירים בני 17 שכל מה שמעניין אותם כבר נמצא מאחוריו?
אמא שלי, מן הצד ראתה אותי נוטשת לאט לאט כל מיני עיסוקים שהיו חשובים לי מאד בעבר. היתה שואלת בפליאה... מתקשה להבין את סדר העדיפויות החדש שלי.
אני לא כל כך הבחנתי שעולמי נדחק הצידה לטובת עולמו
לאט לאט מצאתי עצמי מתפשרת ומוותרת ומעגלת ומתסכלת העיקר שיהיה נחמד, שיהיה בסדר.
יכול להיות שהייתי עוברת על כך לסדר היום ולא מייחסת לכך חשיבות מוגזמת אלמלא נחשפתי, עם הזמן, להתנהגויות נוספות ולתופעות שלא זיהיתי מהתחלה.
מתי זה התחיל להפריע לי? כשמצאתי עצמי מוותרת יותר ויותר במקומות שבהם לא רציתי לוותר.
מצידו היתה הרבה השקעה בשיכנועים.. לכל דבר היה לו נימוק טוב: ."זה לא מתאים ללוח הזמנים" "רחוק" "מסובך" "נראה" "צריך להתכונן למבחן" "בשביל מה את צריכה את זה.." וכו'.
בשעות שבהן לא בילינו ביחד, הייתי צריכה להסביר בפרטי פרטים מה עשיתי. כולל השוואת גרסאות...
גילויים של קנאה מוגזמת עטופים במילות שכנוע שהוא אוהב אותי ונורא התגעגע אלי ו"לא יכול בלעדי"
כל החברים שלי מבי"ס ומהשכונה הפכו לטיפוסים לא רצויים. כולם נחשדו על ידו כמחזרים אחרי...
הוא מצידו, היה צץ פתאום בכל מיני מקומות שלא היה אמור להיות בהם.
יום אחד נסעתי לפגישה של חוג שבו השתתפתי, בדרך חזרה ראיתי אותו בתחנת האוטובוס... זה היה תמוה.. וכששאלתי, אמר שבמקרה עבר בדרך. בפעם הראשונה זה עבר בסדר אבל כשהתופעה הזו התחילה לחזור על עצמה, הבנתי שאני מעקב צמוד.
זה נמשך ונמשך, ובכל פעם היה יצירתי יותר ויותר.
החשדנות כלפי הפכה דבר של קבע. היא כללה מעין חקירות. כל טלפון או מכתב שקיבלתי היו נתקלים במעטה חשדנות ואני מצאתי עצמי מסבירה ומתרצת... ועם הזמן פשוט מעלימה.
יחד עם זה, כל הזמן היו המון הצהרות אהבה, מתנות ללא סוף. הרגשתי בעננים
החשדנות, הקנאה וכן.. גם האהבה, היו אובססיביים ובלתי נשלטים. דרישה לתשומת לב בלתי אפשרית, שאבלה את כל זמני בחברתו. גם אם אני רוצה וגם אם לא.
ואני שיתפתי עם זה פעולה לאורך תקופה ארוכה מאד.
לאט לאט התנתקתי מחברי וחברותי וגם התרחקתי מאד ממשפחתי.
החיים הפכו אחרים.
חשבתי שככה נראית האהבה...
את ההתחלה תוכלו לקרוא כאן בת 16 הייתי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
