כשקראתי על הקבוצה הזו המתארגנת היתה לי איזו תחושה פנימית חזקה שכל זה נעשה בשבילי. איזה קול בתוכי אמר לי "לכי על זה" וזה מה שעשיתי.

כשהחלטתי לבוא, לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. ידעתי שאני מאד רוצה להיות חלק ממה שיתהווה שם אבל לא ידעתי להסביר לעצמי למה. זה שם אותי במקום לא פשוט. לכי תסבירי לאנשים למה צריך לקום ביום שישי בבוקר ולנסוע עד שם בשביל לכתוב. אי אפשר לכתוב בבית? מה יש שם שאין פה?

אני מאד מרגישה את זה אבל אני אף פעם לא יודעת להסביר את זה. אני יודעת שזה נשמע כל כך לא טוב, זה משהו שלא מסביר את עצמו. אני כבר התרגלתי לזה. בשביל עצמי אין לי צורך בהסברים. לי זה מספיק.

בלילה שלפני אני תמיד מתקשה להירדם.

קבוצה חדשה היא בשבילי כמו הרפתקה חדשה. קבוצה חדשה תמיד מעוררת אצלי התרגשות, מעסיקה אותי במחשבות, מסקרנת אותי.

הרבה דברים מעסיקים אותי במחשבות

קודם אני עסוקה באנשים שאני אפגוש. מי הם יהיו, מה אני אלמד מהם, מה טיב הקשרים שיתפתחו, הדרך שנלך בה ביחד..

אחר כך אני עסוקה בעצמי, מה אני אלמד, לאן זה יקח אותי, האם זה יהיה משמעותי לי ועד כמה. יש לי איזה דיבור פנימי עם עצמי על מה אני רוצה שיקרה לי.

ואחר כך אני עסוקה בלהסביר לסביבה, למה צריך קבוצה, בשביל מה זה טוב, מה זה נותן..

גם הפעם היה לי קשה להירדם

אני אוהבת התחלה של קבוצות. יש בזה משהו מאד מבטיח. הכל טמון שם כמו הבטחה אחת גדולה: הפוטנציאל הרצון, הכוונות, ההתכוונות. הכל שם. אח"כ אנחנו פורטים את זה לפרוטות של העשייה היומיומית

אחר כך באה המציאות

אבל בהתחלה זה תמיד שם. ההתרגשות של לפני תמיד משתלטת עלי. מחלחלת לי לתוך העצמות ואני מוכרחה להגיד שזה נעים.
 

גם הפעם בלילה שלפני היה לי קשה להירדם.

המחשבות המתרגשות של 'מה יהיה' התערבבו לי עם החששות שמא לא אתעורר בזמן. מצאתי את עצמי מנהלת דיאלוג לילי עם השעון עד השעות הקטנות. בבוקר אספתי מהר את המחשבות לתוך ההתארגנות המהירה ויצאתי לדרך.

בשבילי קבוצה חדשה היא תמיד הרפתקאה חדשה.

פרשת קצב שמן הסתם בודאי עוד ידובר בה רבות... מעניינת אותי מזית אחרת. מהזווית של האישיות של קצב. מהזווית של הפער שבין מה שאנחנו יודעים באמת על האדם, מה שהוא מקרן החוצה, לבין אישיותו האמיתית.

במשך שנים קצב נחשף בתקשורת כאיש בעל תדמית נעימה, מיתממת משהו, מנומסת, חלקלקה, תמיד סבלני, תמיד מחייך, יודע להגיע לכל מיני תפקידים ומקומות בזכות חלקת לשונו. מה שנקרא "הבחור הטוב". איש רך ונחוש ביחד.

והנה, בכל החודשים האחרונים, נחשפת לפנינו האישיות האחרת שלו, מן תיבת פנדורה שהוא עצמו פתח אותה והזמין אותנו להציץ לתוכה. לתוכו.

בשבוע האחרון נחשפנו לאיש כועס, יצרי, בעל אישיות אפלה שבשרות השררה הרשה לעצמו לעשות מעשים של עסקנים קטנים: ללחוץ, לאיים, לפתות, לשלוח יד, להתרועע עם אנשים מפוקפקים, לקחת חלק במעשים שהם על גבול הפשע, לאיים בסחטנות, להעליל עלילות, לאיים, להכחיש, השתמש בכוח מכל מיני סוגים ובסוף להגיד שהכל עדתי...

הנשים שנתקלו בו מתארות אותו כאיש רע, מתהלם ומתפרץ, צועק ומפחיד בדרך התגובה שלו.

וההדחקה. ההדחקה. כל כך הרבה נשים מתלוננות והוא מכחיש את הכל.

יתכן שהוא חי בפיצול אישיות? האם בעת ההיא שבה עשה מה ששעה יתכן שלא היה מודע למעשיו?

ממש ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד.

זה מוביל אותי למחשבה על כמה מעט אנחנו יודעים באמת על אנשים שאנחנו אמורים לדעת,

ועל מי הם באמת...

גאון. הוא פשוט גאון הנשיא הזה.

במשכורת שאנחנו משלמים לו הוא שכר את טובי הפרקליטים שישי במדינה

עכשיו הם ממציאים כל מיני פטנטים כדי להרוויח זמן

קודם כל הנשיא נעלב. מעומק ליבו נעלב האזרח מס' 1 של המדינה. איך לא האמנו לטענת החפות שלו... איך.. ממה הוא בדיוק נעלב.. לא ברור, שהרי היה ברור לכל העולם שיגישו נגדו כתב אישום כלשהו באשמת עבירת אונס, או הטרדה מינית או מעשה מגונה או או או..

הנעלב ופרקליטיו כל הזמן יוצרים הטעיה בדעת הקהל ומבהירים לנו שלמרות שהיועץ המשפטי החליט להגיש כתב אישום – זה עדיין לא סוף פסוק, שבשימוע הכל יתהפך או ישתנה.

נו באמת. מה בדיוק ישתנה פה..

מקסימום יורידו את חומרת העבירה מאונס להטרדה מינית

והטרדה מינית של האזרח מס' 1 בלשכתו X 3 נשים זה בסדר?

להתפטר? מה פתאום.. הוא בכלל לא אשם למה שיתפטר?

גם הכנסת אוי לבושה, לא מספיק חזקה כדי לגייס 90 חברי כנסת ולהביא להדחתו

בקיצור,

יושב לו האזרח מס' 1 במשכורת שהוא מקבל מאיתנו, בלשכתו עושה צחוק מכולנו

ועוד תראו שהוא יסיים את כהונתו עד תומה.

עכשיו הוא ילחם על חפותו, תחת טענת הנבצרות. הוא יצא לחופשה על חשבוננו. במשך כל תקופת הנבצרות לא ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום. ככה זה. אי אפשר להגיש כתב אישום נגד נשיא מכהן ונבצרות זו חופשה במסגרת התפקיד.

אחרי שינצל את מלוא תקופת הנבצרות, הוא יבקש הארכת זמן עד לשימוע כי הפרקליטים שלו לא הספיקו לעבור על כל החומר, וככה יגררו הדברים שבוע ועוד שבוע עד שתקופתו תגיע לקיצה בעוד 6 חודשים והוא יסיים את תפקידו כאילו לא קרה כלום...

גאון. הוא פשוט גאון הקצב הזה.

גאון במניפולציות... בהחלט עושה לנו בית ספר

ואלה הרגעים שבהם אני כל כך מתביישת במדינה הזו..

מישהו שאל אותי היום, איך יודעים שילד שקם בבוקר והלך לבי"ס, באמת הגיע לביה"ס..

הוא אמר לי שמאז הרצח של הילדה בקצרין הוא יותר דואג. פתאום הוא שם לב שיש כל מיני ילדים שמסתובבים ברחוב בזמן שהם אמורים להיות בבית הספר.

"איך אתה יודע שהם אמורים להיות בבית הספר?" 
"אני מכיר אותם", הוא אמר לי, "חלק מהם מתאמנים אצלי בכדורגל בקבוצה שאני מאמן. הם אומרים לי שהם לומדים בבית ספר".

"אז למה זה מדאיג אותך?", חזרתי ושאלתי

"כי הרבה פעמים אני רואה ילדים מהקבוצה ברחוב בזמן שהם אמורים להיות בבית הספר, ואני רוצה לדעת, אם ילד יצא בבוקר לבית הספר ולא מגיע לבית הספר, מי צריך לדווח להורים שלו? של מי האחריות?"

"מה אתה חושב?"

הוא חשב קצת ואמר: "אני חושב שזו האחריות של בית הספר, מצד שני, אם הילד לא הגיע לבית הספר אז אולי זו לא האחריות של בית הספר?"

"את יודעת", הוא אמר לי, "מאז הרצח הזה יש לי פתאום המון דברים שאני רוצה לשאול ואני לא יודע את מי לשאול, כל מיני דברים שקשורים לעניין הזה ואין לי את מי לשאול"

"למה לא שאלת בבית הספר?"

"האמת היא שאני לא יודע את מי בדיוק לשאול. ואם אני אשאל אולי יחשבו שאני מעביר עליהם ביקורת"

"מטריד אותך שלא יחשבו שאתה מעביר ביקורת ובגלל זה אתה לא שואל?"

הוא שתק.

גם אני שתקתי. יש כאן בעיה. יש המון מידע שנעלם מעינינו כהורים לגבי השעות שהילדים שלנו מבלים בבית הספר. מידע שלא מגיע אלינו בכלל. אני יודעת שיש בתי ספר בכל מיני מקומות שנושא העברת המידע להורים דופק כמו שצריך. אבל יש מקומות שלא. שזה לא עובד כמו שצריך וזה רחוק מלהיות משהו שעובד טוב. ואז בא רצח ומזעזע את כל אמות הסיפים ומתחילים לשאול שאלות,  שאלות שבכלל לא קשורות אבל יש בהן כדי להעיד על איזה חוסר נחת מהצורה שבה השיטה עובדת.

יום אחד כשהמתבגר הביא תעודת מחצית בחטיבת הביניים, שמתי לב שבכלל לא ציינו שם את מספר הפעמים שבהם אחר לביה"ס. ידענו שהוא מאחר כרוני ובאופן קבוע הוא מגיע לביה"ס באיחור. איך? הוא היה מאחר את ההסעות והיה משתמש בשירותי ההסעה המשפחתיים.

שאלתי אותו איך הוא מסביר את זה ששום איחור לא רשום. למדתי שיש כללים למאחרים: תלמיד אמור לעבור דרך מזכירות ביה"ס, להירשם, ואז ללכת לכיתה ולהציג את הפתק של הרישום כמאחר.

"אתה עושה את זה?" שאלתי

"לא" הוא ענה. "אני נכנס ישר לכיתה ואף אחד לא אומר לי כלום"

"איך זה יכול להיות?"

"כי בדרך כלל אני מגיע לכיתה עוד לפני המורה..."

עכשיו כבר הייתי בהלם לגמרי. פתאום הבנתי המון דברים. הבנתי שיש כלים אבל הם לא נאכפים.

אבל הכי הרבה הבנתי שאם אין רישום בביה"ס שהילד מאחר קבוע, אז מבחינתם הכל בסדר ואין פה שום בעיה ואז לא צריך לטפל בכלום.

מצד שני, אם היו שמים לב לזה שהוא מאחר קבוע והיו מתייחסים לזה, מטפלים בזה, עושים עם זה משהו, אולי זה היה מונע התנהגויות אחרות שנולדו כתוצאה מזה שאתה מזלזל באופן קבוע במסגרת..
אגב, אין צורך שתגידו לי ומה איתכם כהורים?מה אתם עשיתם? מה החלק שלכם? יש לי תשובות
לצורך העניין ולצורך הפוסט, בחרתי בכוונה להדגיש את ההיבט הזה רק מהזווית של ביה"ס.

וזה רק משהו קטן אחד שיש לי להגיד על איך שבתי ספר מתנהלים...