רשימתם של דרלינג ושל אכילס שלחו אותי אל מגירת החלומות שלי.

קודם הצצתי שוב בעיתון וראיתי שאת מרבית הדברים הכתובים שם תחת הכותרת: 55 דברים שחייבים לעשות לפחות פעם אחת בחיים" – כבר עשיתי. ואלה שלא עשיתי, לא ממש מושכים אותי לרצות ולהתאמץ בשבילם.

אלה לא החלומות שלי.

יש לי המון חלומות. אני מגשימה אותם לאט לאט.

 One dream at the time

חלום אחד שלי הוא ללמוד החלקה על הקרח. למה? מאיפה זה בא? לא יודעת להסביר.

מה כל כך מושך אותי בזה? לא ממש יודעת להסביר לעצמי את החלום הזה. בעיני הוא מייצג דבר והיפוכו. מצד אחד – צריך להיות נורא בשליטה כדי להחליק נכון ולא ליפול. נדרשת ידיעה מושלמת של הטכניקה. ומצד שני – ברגע שהידיעה הזו נמצאת כבר בך, אפשר לוותר על השליטה ולהיסחף וליהנות מהתענוג שבהחלקה.

חלום אחר -  ללמוד בקורס למספרי סיפורים.

הדמות של מספר הסיפורים השובה את לב שומעיו סיפורים המפליגים עלי דימיון שבתה את ליבי

ויש עוד דברים שהייתי רוצה לעשות פעם בחיים (ואולי אפילו יותר..)

למשל: לצנוח, לנסוע לחו"ל לבד לבד, לראות שיטפון במדבר (דרלינג, את באה?) לשיר בלהקת רוק

ולחלום חלומות של שחיתות, למשל: לבזבז כסף בלי חשבון במקומות שאני אוהבת

הכי כיף היה לגלות שחלק גדול מן הדברים שרציתי – כבר בעצם הגשמתי, בלי לשים לב...

והמאזן שלי הוא בסך הכל לא רע...

נחמד, נכון?

לא רוצה להיות אמא מושלמת

אין סיכוי בעולם שאצליח

למה?

כי אני לא יודעת מה זה בכלל להיות אמא מושלמת.

וגם אף אחד לא יכול להגיד לי מה זו אמהות מושלמת.

כי מה שנראה לי הכי נכון יכול להראות הכי לא נכון בעיני ילדי

אם אני נותנת חופש אז אני מסתכנת בך שיגיד שהזנחתי אותו

אם אני שומרת על כללים נכונים ונאבקת על הרגלים נכונים – יגיד שאני משתלטת.

אם אני מתערבת במאבקים שלו מול העולם – יגיד שאני מגוננת עליו יותר מדי

אם אני נותנת לו להחליט בעצמו – יגיד שאני לא מספיק עוזרת לו ולא נותנת הכוונה מספקת

אם אני מנסה להשפיע על ההחלטות  שלו – יגיד שאני מתערבת יותר מדי

אם אני מדברת איתו על דברים אישיים שלי – יגיד שלא שמרתי על הגבולות שבין הורה לילד

ואם אני לא משתפת אותו בקשיים שלי ובבעיות – אולי יגיד שלא הייתי מספיק פתוחה איתו

בקיצור...

מה הכי נכון לעשות?

לא יודעת

כי אותו הדבר שאני עושה, לפעמים לא יוצא נכון...ולפעמים כן יוצא נכון....

אוף.. התבלבלתי לגמרי

וכל זה נועד לספר שהמתבגר שלי נסע לכמה ימים (לסמינר...) בדרך כלל כשהוא נוסע, הוא לא מצלצל לדווח מה שלומו.

ואני, אחרי שאני מתאפקת ומתאפקת מצלצלת לשאול.. נענית במברקים שהכל בסדר וזהו.

הפעם, סיכמנו שטלפון אחד ביום מיוזמתו זה משהו שהוא יכול לקחת על עצמו.

זה עבד!

ומה אומר לכם? אילו שיחות נחמדות.

הוא סיפר וסיפר, לבד. בלי שאשאל יותר מדי ואני שתקתי והקשבתי.

והיה כל כך נחמד...

הפוסט הזה מוקדש לעמית (לא המכשף, אחר..) שלצערי סגר את הבלוג שלו.

ההתחלה היתה שגרתית. עיצוב רגיל.

תוך שאני מנסה לשוות למקום הזה מראה קצת יותר אישי ומיוחד...

אבל אני לא מכירה את נפלאות הכלי הזה (המחשב, רק המחשב..) ויכולותיו

לא יכולה לרדת לשורש העניין.

בואו נודה על האמת, פשוט לא מוכשרת בתחום

והעיצוב החדש... יפה, נכון?

לא אני המעצבת...

את המעצב הכרתי פה, במסגרת היחסים המתהווים במרחב הזה.

מביקורים הדדים

הוא ביקר בבלוג שלי ואני בשלו וחוזר חלילה.

אני הבעתי דעתי על הפוסטים שלו והוא על שלי וחוזר חלילה...

ככה, יחסים שגרתיים...

למדתי שהוא מעצב..

ראיתי שהוא מוכשר. יודע גם לכתוב נהדר וגם לעצב (גם מבשל וגם אופה...)

הבלוג שלו שינה את פניו העיצוביות כמה וכמה פעמים ואני מאד אהבתי את זה

את הרוח החדשה העולה כל פעם מן הכתוב ומן העיצוב המשתנה

שאלתי אם יסכים...

והוא הסכים...

והתוצאה לפניכם...

הבלוג שלי התחדש לו במראה חדש. אופנת חורף 2004/5

יפה, נכון?

לפני שאתם ממהרים להתפעל שוב

(ורצוי לעשות את זה במיוחד בחלון המסרים שנשתל לו בצד...)

תקפצו רגע לבלוג הזה, בקישור הזה מלפומנה

ותוכלו לראות איזה עיצוב מדהים.

נכון שהעיצוב פשוט עוצר נשימה?

הבחור פשוט מוכשר

וכיוון שבימים אלה הוא גם קצת מובטל

אז כל מי שבא לו להשקיע קצת בעיצוב הבלוג שלו וגם לספק לו תעסוקה

מוזמן לפנות לעמית בכתובת הבאה:

[email protected]

ושהשבת תהיה טובה. הכי טובה שאפשר.