לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2007

בכלל לא השתנית


 

פגשתי אותו היום באמצע סוף העולם. לא תאמינו כמה סוף העולם זה. זה מסוג המקומות שבהם זה הכי לא צפוי להיפגש. הוא בדיוק יצא מהאוטו והלך לכיוון שלי. "אתה אבי"? שאלתי, "כן" ענה לי מתבונן במבט משתומם, לא מבין מי אני ומה פתאום אני פונה אליו "אנחנו מכירים?" שאל. "למדנו יחד בתיכון" אמרתי.  וואלה?

רגע של מבוכה מצידו. אחר כך חייך חיוך של אחד שבבת אחת התבהרה לו התמונה. "לא השתנית" אמר בסוף אחרי שנפל לו האסימון

איך זה יכול להיות ש"לא השתניתי" כשדקה לפני כן הוא בכלל לא זכר מי אני.

בטח השתניתי, חסר שלא. אז הייתי בת 18 ממש בפתחם של החיים..

 

לפני שבוע הלכתי לקופת חולים לעשות בדיקות..

השעה היתה 7:15 בבוקר. רוב האנשים שישיבו שם היו חצי מנומנמים. מישהו עמד בצד וכל הזמן הסתכל לכיוון שלי. שמתי לב שהוא כל הזמן מגניב מבטים לעברי.

אני לא כל כך אוהבת את זה אבל זה מה שיש. למרות השעה המוקדמת, באותו בוקר נראיתי ממש טוב.

בסוף הוא לא התאפק ואמר לי: "אני מכיר אותך".

הסתכלתי אליו במבט של סימן שאלה בעיניים. הוא היה צעיר מאד. הערכת מצב מהירה הבהירה לי שאין סיכוי שנפגשנו על רקע משותף..

אמרתי לו שלדעתי הוא טועה. ואז הוא נזכר "היית מורה שלי"

ניסינו לבדוק מתי זה היה בדיוק. באיזו כיתה אני אמורה לשים אותו. זה היה מאד מזמן..

ואחרי דקה אמר "בכלל לא השתנית"

 

"בכלל לא השתנית" זו אמורה להיות מחמאה? אני מניחה שהתשובה היא חיובית

וכשאומרים "השתנית" למה זה מתקבל כסוג של ביקורת?

יכול להיות מצב כזה שאנשים לא משתנים עם התקדמות החיים? זה לא נראה לי מצב אפשרי. אנחנו הרי משתנים כל הזמן. כל הזמן. בלי להרגיש בכלל.

האם אנחנו אמורים להשאר אותו דבר כמו שהיינו פעם בגיל 18, 25 או 34? כי זה נראה לי כמו סוג של תקיעות. משהו עצוב.

אני יודעת שהשתניתי מאד ואותי זה מאד משמח. 

ובכל זאת, כשאומרים לי "בכלל לא השתנית" אני הולכת שבי אחרי המחמאה הזו.

איך זה?

 

נכתב על ידי , 27/2/2007 23:03   בקטגוריות יש לי צפורים בראש  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-7/3/2007 16:29
 



מודעת אבל


אני אוהבת לעיין במודעות אבל. לא ברור לי מאיפה צץ התחביב הזה אבל אני יכולה להעיד על עצמי שאני משקיעה בו דקות ארוכות בזמן שאני קוראת בעיתון, דקות ארוכות של עיון ..

וזה נושא מרתק. מרתק מאד. כל יום והסיפור שלו...

 

בעיתון של היום זה היה הסיפור של 2 המודעות האלה:

 

בפינה השמאלית העליונה הופיעה בממדים גדולים מהרגיל המודעה של המשפחה:

 

                                                אנו מבכים את פטירתו של אהובנו

פרופ' יוסף (ברנדי) ברנדס

 

האבלים: 2 בנותיו ומשפחותיהן, אחיו, אחותו ונכדיו

 

בפינה הימנית התחתונה, כמעט מוצנעת מעין, מודעה קטנה. אישית:

 

על חברי לחיים

ידידי ורעי

פרופ' יוסף ברנדס (ברנדי)

שאיננו

אני אבלה ודואבת

                        אביבה

 

וישר חשבתי שבטח המשפחה שלו לא אהבה את האביבה הזו. הם בטח ראו בה אחת שמחפשת לרשת את כספו, שחומדת את רכושו, הם בטח עשו לו את המוות שהיא לא מתאימה לו ומה יש להם לעשות ביחד,  ושהיא לא ממש מתאימה לו ואיך יכול לראות שהוא לא רואה את מה שהם רואים...

ומה בכלל יש לאישה כמוה לחפש אצלו? להם זה ברור זה רק הכסף. שום דבר אחר לא יכול לבוא בחשבון. מה פתאום לדבר בגיל זה על אהבה ועל צורך בחמימות ובתשומת לב...

והאביבה הזו. בבת אחת נגמר לה הכל. כל האהבה הגדולה.

עכשיו יתחילו המאבקים... ומהכל ישארו רק הזכרונות, כי את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנה.

 

ואם זה אחרת אז למה היא לא במודעה שלהם?

נכתב על ידי , 26/2/2007 00:08   בקטגוריות יש לי צפורים בראש  
72 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-3/3/2007 20:44
 



ככה עושים יעד


 

יותר מחודש אני רודפת אחריהם שנעשה את הדבר הדחוף הזה שהם היו צריכים להגיש עד מחר.

יותר מחודש. "בלי יעד אי אפשר לעשות כלום" אמרתי. "תוך שבוע יהיה יעד" אמרו לי.

הם גם אמרו שהם רוצים לעשות את זה בדרך שלהם. כמו שאמרו להם לעשות.

ראיתי שהם מאד נחושים בדעתם. עשיתי איזה ניסיון לדבר איתם על התהליך אבל הם החליטו: הם ישתפו את כל העובדים, יעשו את מה שהוצע להם לעשות "ותראי איך נגיע ליעד שיהיה מקובל על כולם" "לקחתם בחשבון את הלו"ז הצפוף?" שאלתי "הכל נלקח בחשבון" אמרו לי.

שתקתי. לפעמים טוב לשתוק.

בהתחלה זה התקדם יפה.. יפה מאד בשביל התחלה. הם אספו את כל העובדים ספרו להם על מה שעומד לקרות וזימנו ישיבת עבודה. לישיבה הגיעו חצי מהאנשים.

כשבאתי אחרי שבוע שאלתי "בחרתם יעד?" הם אמרו לי שמכיוון שלא כל האנשים הגיעו  הם החליטו לקיים ישיבה נוספת אחרי שבוע.

היו לי המון שאלות: אם הם בדקו למה לא כולם הגיעו, איך הם יבטיחו שמי שלא הגיע אז יגיע הפעם, מה הם יעשו עם אלה שכבר היו והשתתפו בדיאלוג... האם הצטייר איזה כיוון ממה שעשו הפעם? למה אי אפשר לקבל את מה שנעשה כמייצג את כל העובדים?

אחרי השאלה הראשונה הבנתי שאין טעם. הם נחושים בדעתם לכנס עוד ישיבה. אז נחכה..

המועד למסירת העבודה התקרב מאד.

את הישיבה השנייה לא הצליחו לכנס. פתאום צצו המון דברים דחופים אחרים... אחרי שעבר עוד שבוע ושום דבר לא קרה, אחד הסגנים בא עם רעיון שאולי בגלל שאין זמן אני אכתוב להם את התכנית... לא הסכמתי.

"יש לכם יעד?" שאלתי.

"עוד אין החלטה" אמר לי מי שאמר "אז על מה בדיוק אתם רוצים לכתוב תכנית?"

אחרי התלבטות קצרה, ואחרי שראו שאין זמן לכנס את כל העובדים והחליטו לכנס פורום מצומצם של המנהלים בלבד ולסגור שם את הכל.. וקבעו ישיבה לשבוע שיבוא.

הגיעו השבוע שיבוא. המנהל הזה נעדר וזה לא יכול וההוא קבע משהו אחר.. בקיצור, הפורום לא התכנס.

ובינתיים, המועד מאד מתקרב.... נותר עוד שבוע עד למסירת העבודה.

מישהו בא עם הצעה חדשה. הם יסגרו את היעד בין 2 המנהלים הבכירים (ובהזדמנות יודיעו לכולם שזה היעד), אחר כך יתחילו לכתוב את התכנית ו"נתכתב במייל. אנחנו נכתוב ונשלח לך ואת תקראי ותתקני, טוב?"

כל השבוע לא הגיע כלום. צלצלתי לשאול מה קורה. אמרו לי שעוד לא החליטו על היעד. היום יחליטו.  אחרי 5 ימים הודיע לי הסגן שיש לו רעיון חדש.

הוא בחר יעד. הוא שאל את המנהל מה דעתו המנהל אמר שזה בסדר ועכשיו "אני שולח לך חומר שמצאתי באינטרנט שבדיוק מתאים לידע שלנו. תעברי על זה ותראי אם זה מתאים ובואי נפתח את זה ביחד"

הפעם שתקתי. 3 ימים להגשת העבודה. מה הטעם בהטפות ובציונות?

אחרי יומיים החומר הגיע. בכלל לא התאים.. עשינו לו מתיחת פנים ושיפוצים מכל מיני כיוונים ושלחתי. חיכיתי לתשובה. היה שקט כל הסופשבוע וגם בימים שאחרי זה.

אתמול באתי לשם בתקווה שאולי משהו יסגר..

לאף אחד לא היה זמן אלי. אמרתי להם שאני הולכת ושאם הם צריכים אותי אז אני בטלפון.

ב-4 צלצל אלי הסגן. "את חייבת לבוא אנחנו צריכים אותך דחוף..."

דחוף? באתי. "צריך לשנות הכל" אמר לי המנהל, "קבלתי טלפון ונאמר לי שמה שבחרנו זה לא טוב. היעד לא טוב."

"אז מה עושים?" שאלתי

"יש לנו יעד חדש" הוא אמר

"איזה יעד" שאלתי "לקחנו את מה שהציע לנו ההוא משיחת הטלפון"

הפעם באמת לא היה לי מה להגיד.

תוך שעה התכנית היתה מוכנה. שלחנו אותה ונגמר הסיפור.

עכשיו כולם מרוצים....

 

 

נכתב על ידי , 22/2/2007 07:44   בקטגוריות למה לא?  
68 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-7/3/2007 15:24
 



אומרים שיהיה שמח


 

איזה בלגאן

כל המדינה הזו בלגאן אחד גדול

לפני חודש כל צמרת רשות המיסים והמזכירה של ראש הממשלה

לפני שבוע הרמטכ"ל

אתמול בערב המפכ"ל וסגנו

כולם הלכו הביתה. התפטרו. אבל זה רק כדי למנוע את הביזיון שבהדחתם.

ועוד רשימה לא פחות מכובדת מזו נמצאת בחקירה..

הדוח של אתמול, כמו אלה שלפניו ואלה שעוד יבואו מדבר על התנהלות בלתי נסבלת, על רשלנות, על תרבות ארגונית קלוקלת.

אני קצת תמהה על החלטת השר. העט עוד לא יבשה מעל הודעת ההתפטרות של המפכ"ל וכבר יש לנו מפכ"ל חדש עם רקורד לא פחות בעייתי מקודמו..

השר החליט מהר. אני תמהה על המהירות הזו. למה כל כך הזדרז? למה לא יכול היה לקחת כמה ימים למחשבה?

דיכטר אמר כי הוא מאמין שהמפכ"ל החדש יוכל לבצע את השינויים הנדרשים בתרבות הארגונית של המשטרה.

ואני אומרת שכדי לבצע שינויים בתרבות הארגונית דרוש יותר מאשר להחליף את מי שעומד בראש הארגון.

הרבה יותר.

 

נכתב על ידי , 19/2/2007 07:19   בקטגוריות ועכשיו ברצינות  
34 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-7/3/2007 15:23
 



לדף הבא
דפים:  

104,306
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)