שוליים מעניינים אותי. הם תמיד מפעימים יותר מהמרכז. קורים בהם דברים פחות צפויים, יותר נושמים, יותר מעוררי עניין ויותר תוססים.

כשאני קוראת פוסט, אני תמיד זוכרת שהכתוב שאני קוראת מספר לי מה שהכותב ביקש לספר וגם קצת ממה שהוא לא ביקש לספר. הוא לא מספר מה עורר את הנושא הזה, על המחשבות וההתלבטויות אודות הכתיבה, תהליך הכתיבה, זמן הכתיבה, סערות הרגש של לפני ותוך כדי ואחרי..

אלה הם השוליים. מה שנקרא ב"שולי הדברים".

התמצית המובאת בכמה שורות כתובות היא פתח לעולם שלם שרק טפח ממנו נחשף לפני. בשבילי זו תמיד הזדמנות להצצה יותר מעמיקה, מסע אל עולם חדש ומרתק.

הרבה פעמים זה מעורר אצלי שאלות. אני רוצה לדעת יותר. לא מסתפקת בכתוב

חטטני משהו

לפעמים הפתח הזה, מזמין אותי "לחרוש את הבלוג", לצלול למעמקי הכתוב, לבנות לי את הפאזל הזה של "דמותו של הכותב"

ולפעמים רק הצצה. קטנה.

לפעמים ההתרחשויות בשוליים אין להן קשר ישיר לנושא הפוסט שפורסם זה עתה, אבל קורה בהם משהו מרתק, שמגרה את המחשבה שלי, שגורם לי לרצות לדעת עוד ועוד, לרדת לעומק הדברים עד שלרגע השוליים הופכים להיות המרכז. לפחות עבורי.

לפעמים יש לזה המשך

ולפעמים זה נגמר כאן.

לא תמיד אני יכולה לשלוט על זה והאמת היא שאני גם לא רוצה

ליום שלישי בשבוע הבא נקבעה לי פגישה מאד חשובה.

"חשוב שתבואי" נאמר לי

סימנתי ביומן.

שבוע אחרי זה, הוזמנתי לפגישה חשובה אחרת באותו יום ובאותן שעות.

"מאד חשוב שתבואי" נאמר לי גם פה

סימנתי גם את זו ביומן

שלשום זומנתי לעוד ישיבה, באותו יום ובאותן שעות.

"לא ניתן לקיים את הישיבה הזו בלעדיך" אמרה

וסימנתי גם אותה ביומן

דילמה.

מה עושים?

ולהתלבט עוד יום ביני לבין עצמי

בהתחלה תליתי על המכונית סרט כתום, כי אני נגד ההתנתקות.
אחר כך תליתי סרט ירוק, כי חסמו אותי באיילון. 
אחר כך תליתי סרט כחול לבן, כי אני בכל זאת ציוני
ושמתי גם סרט צהוב, בעד המלחמה נגד הסרטן. 
עכשיו כולם בטוחים שאני הומו.

אתמול היה השיעור אחרון שלי בקורס.

שיעור אחרון זה מסוג הדברים שנורא מחכים שיגיעו אבל כשזה מגיע – זה נורא עצוב.

הרגע הזה היה אתמול

זה היה סוד גלוי וידוע לכל שאהבתי את ימי חמישי שבהם הייתי נוסעת ללמד. כמה ימים לפני הייתי מתכננת ומכינה, מארגנת את הזמן על פי התכנים, שיהיה רצף הגיוני של התחלה אמצע וסוף. חושבת על כל פרט.

אתמול היתה שיחת סיכום.

כל כך הרבה דברים נאמרו שם...

שהשעורים היו מעניינים מאד, שחידשתי להם המון ושכל מה שהבאתי להם היה עדכני, שלימדתי אותם להסתכל על הדברים אחרת ממה שהיו רגילים, שרכשו ממני ידע, רעיונות וכלים חדשים לעבודתם בעתיד.

שהצלחתי להפיח רוח חיים בחומר לא כל כך מעניין ולהעבירו בדרך מרתקת, שניכרה עלי ההתלהבות, שראו עלי שנהניתי ללמד ושאני שולטת היטב בחומר שאני מלמדת, שההכנה היתה טובה.

שבזמן השיעור אני משדרת נעימות ונינוחות, וגם כשדברים מעצבנים אני תמיד פותרת את זה בדרך נעימה. שהיתה בי הסבלנות להקשיב לכולם ולכבד כל דעה גם אם לא תמיד הסכמתי לנאמר...

ושלמרות שעת השיעור הלא מוצלחת (בצהרי היום) הזמן עבר מהר.

בסוף, כשרציתי להגיד גם אני כמה דברים, מרוב התרגשות נעלמו לי המילים.