עוד כמה מילים אולי לא כל כך פופולאריות בשולי פרשת קצב.

בעיני עדיפה חצי הרשעה מבוססת שמכתימה את הבנאדם לנצח על פני הליך משפטי שבו יש סיכויים די טובים שבית המשפט יזכה אותו לגמרי בשל בעייתיות הראיות.

בעיני בכל זאת היה פה ניצחון למערכת המשפט, גם אם הוא קטן יותר במימדיו ממה שרצינו:

א.      קצב הולך הביתה. הוא מתפטר!! ולא מסיים את כהונתו למרות שנותרו לו עוד שבועיים וחצי.

ב.      הוא מודה בדברים שקודם הכחיש לפני כל העולם שלא עשה ולא יעזור לו כל הטיעונים שהוא עושה את זה למען השקט המשפחתי. הודאה היא הודאה ועל זה הוא חתם.

ג.       המעשה הזה לא ישכח לו לעולם. ציבורית הוא משול לאיש מת. הוא לעולם לא יכול לחזור למרכז העשייה וההשפעה, למרות שבעיני אנשי קרית מלאכי הוא צח כשלג.

עם כל תחושת הגועל נפש שעולה מהפרשה, ברור שעורכי דינו שווים כל גרוש שהם קבלו (מעניין מי משלם את זה..) הם עשו עבודה מצויינת בעיקר בעובדה שהוכיחו שחלק מן העדויות כנראה לא יעמדו במבחן בית המשפט. ואם זה באמת נכון, עם כל הסימפטיה שאני חשה כלפי א' ושאר נשים – במקרה הזה, עיסקת הטיעון זה הדבר הכי טוב שיכולנו לקבל בתנאים הנוכחיים.

א'. עשתה את שלה. היא אשה אמיצה. היא פוצצה סיפור שכולם ידעו עליו שנים ושתקו. היא הביאה להדחת נשיא מכהן, היא הביאה אותו להודות לפחות בחלק מן העובדות והיא סתמה סופית את הגולל על הקריירה של מישהו שהיה לו תיאבון גדול מדי, שניצל את מעמדו במשך שנים ושהשררה עלתה לו לראש.

כעת, כשיש הרשעה חלקית, היא יכולה להמשיך את המאבק בבית המשפט, וללכת על תביעת פיצויים אזרחית. גם זה פיצוי.

נכון שרצינו דם.

אבל אני מוכנה להודות שאני אישית, בשורה התחתונה רציתי לראות את קצב הולך הביתה בבושת פנים.

ואם זה קורה אני מרוצה.

פלאי פלאים

איזה פלא. וזה קורה המון. הפלא הזה של לפגוש מישהו אחר. ולמרות שזה קורה הרבה עד שלא שמים לב בכלל, זהו פלא. בדרך כלל לא מבחינים כי, כידוע, זה קורה המון. זה מה שקורה עם האנשים: הם נפגשים. הרבה סוגי פגישות. קצרות, ארוכות, אילמות ומילוליות. פגישות של מבט ופגישות של גוף בגוף, פגישות של קולות בלבד ושל ריחות. יש פגישות שזוכרים ויש ששוכחים, יש קצרות, ישנן ארוכות ויש שמתמשכות עדיין בעת כתיבת שורות אלה. והפלא מתגלה ללבך כשאתה מביט נניח, לצורך הדוגמה, באשה שהיא אהובתך כשהיא עומדת יחפה במטבח וקוצצת גזר ובטטה לתבשיל קינואה ובחוץ יורד הגשם. ובלבך אתה יודע שבקרוב תחבק ותחובק.

את הפלא המקסים הזה מצאתי במוסף הספרות של עיתון הארץ.

העמוד הראשון מלא סיפורונים קצרים שכתב איש בשם אברי הרלינג.

וכמו שכותב בני ציפר העורך:

לעתים רחוקות מגיע אל שולחן המערכת טקסט מושלם המזעזע את הנפש כמו זה ששלח אלינו אברי הרלינג, כותב בן 47, העובד כטבח במסעדה בשכונת פלורנטין, שלא פירסם כמעט דבר - לבד מספר בישול לילדים וכמה "סיפורי ילדים פה ושם" כדבריו. נדמה לעתים, שרק למען טקסטים חד פעמיים כאלה המגיחים ממעבה האלמוניות העירונית, היה כדאי שיהיה מוסף לספרות.

לא לקחת אותו כמובן מאליו

לא להחליט בשבילו גם אם נדמה לי שאני יודעת מה שהוא יגיד / או ירצה

להתייעץ איתו לפני שאני מחליטה בשבילו

לא להחליט בשבילו

לא לדבר בשמו. לא לדבר במקומו.

להגיד לו את הדברים בזמן, כמו שאני רוצה שיגידו לי ולא ברגע האחרון

לא לתכנן דברים מבלי לשאול אותו אם הוא מעוניין

לכבד את הקצב שלו גם אם הוא לא תמיד מסונכרן עם הקצב שלי

לדעת שאם קבענו לצאת בשעה 10, הוא יהיה מוכן בשעה 10 למרות שבשעה 9:58 זה לא נראה ככה.

לא להתעצבן סתם בלי לברר קודם

לדעת שאם הוא מבטיח משהו – הוא יעמוד במילה שלו.

לצחוק                  

ללכת מכות עם כריות

שזה בסדר לעשות דברים משוגעים בשעות לא שגרתיות

להתחבק באמצע היום בלי שום סיבה

להיות חבר אמיתי

להיות איכפתי

להעניק מעצמך לאחרים. להיות נדיב

לתת בלי לצפות לתמורה

לכבד את ה"לא" שלו ולא לנסות לשכנע אותו לשנות את דעתו, רק בגלל שקשה לי עם התשובה הזו.

שלא בטוח שלימודים זה הדבר הכי חשוב כרגע

לקחת דברים בפרופורציות

כדורגל: המון כדורגל. מה זה להיות אוהד שרוף. שאיצטדיון כדורגל זה מקום מעניין.

מה זאת אהבה ללא תנאי

ילדי האהוב,

מחר, בעצם כבר היום, זה יום ההולדת שלך. נולדת לפני 17 שנה בשעה של המון אור.

מכל הפעמים, אתה היית ההיריון הכי מתוכנן שלי והילד שמאד רציתי.

באת אלי בתקופה שהייתי הכי בשלה להיות אמא ואתה אכן מלמד אותי להיות אמא אחרת.

מההתחלה היה בינינו קשר מיוחד. קשר של אהבה גדולה..

את הקשר המיוחד הזה ואת האהבה הזו אני מרגישה עד היום.

יש לך דרך מיוחדת להביע את זה.

אתה אמנם ממעט בדיבור והרבה ממה שאתה לא אומר במילים אתה אומר דרך החיבוק. אתה ילד מאד מתחבק וזה משהו שאני מאד אוהבת אצלך. דרך החיבוק אתה אומר לי המון דברים.

אני אוהבת את התמונה הזו של איש-ילד, גדול ממדים שעוטף אותי בחיבוק גדול.

יש לך הומור מיוחד. אתה אוהב לגלות את נקודות החולשה שלי ולהגיד לי בדיבור עקיף את דעתך על זה.. כמו בפעם ההיא שאמרת לי שאני אמא מאד חפרנית ושזה ממש מוגזם.

אמרתי לך שאם הוא היה מספר לי את הדברים לבד, לא הייתי צריכה לגלות אותם דרך החברים שלך.. שמשתפים איתי פעולה ברצון (ככה אני מרגישה). אני חושבת שאתה נהנה מזה. נהנה שאני רוצה ללמוד עליך דברים כל הזמן. מתשומת הלב שלי.
יש בך המון צדדים מרגשים. אתה כותב נהדר ויודע להביע את עצמך בצורה מאד מיוחדת, אתה חבר נהדר ואיכפתי, אתה רגיש ונדיב וחם. אתה יודע להשיג את המטרות שלך וגם יודע לשמור על עצמך.

בדרכך שלך אתה ממלא אותי בהמון אושר.

הכי הרבה אני מאחלת לך שתהיה מאושר.

בתקופה האחרונה אתה מבטא קצת מהאושר הזה. משהו מזה יוצא החוצה. אולי אתה קצת מתרכך... זו נקודת התחלה טובה לצעוד ממנה לקו ה-18.

אני מאחלת לך שתהיה לך שנה מרתקת ושתעשה בה דברים שיעשו אותך מרוצה ומאושר.

אני אוהבת אותך מאד. כל הזמן

אמא שלך