למה לא נשדרג גם איזה אבטיח?

והתוצאה.. ממש תאווה לעיניים

איזו כת מסתורית השתלטה על הבית שלי ועושה בו כבתוך שלה. אני בשלי והם בשלהם: גוררים רהיטים, מזיזים חפצים, חדר העבודה שלי נעלם לתוך החדרים האחרים, הפינה האהובה עלי איננה עוד. הם הפכו אותי לחשופה בתוך ביתי. אני לא מצליחה למצוא לי מקום. אין לדעת למה הם חותרים. בנוסף לכל אי אפשר להחליף איתם מילה. הם באים מתי שהם רוצים והולכים מתי שהם רוצים. אני פטורה מלדבר. פטורה מלענות על שאלות. אני מתנהלת בשקט בלי להפריע להם. רק "אפשר לקבל מים?" מפריע את שלוות החוצבים והלמות הפטישים. השקט שלי לא מפריע לרעש שלהם. פניהם משולהבים. עיניהם מתרוצצות אנה ואנה. בסוף היום כשהם הולכים אני מקווה להתעורר ולגלות שזה חלום.

לא. זה לא חלום. מחר הם יבואו שוב.

סיפור

בתקופת הבהלה לזהב, נסעו בארצות הברית ברכבת למערב איש לבן ואיש אדום (אינידאני). במהלך הנסיעה בת חמשת הימים, התיידדו השניים ונדברו להתחיל את מסע חיפוש הזהב במשותף.

כאשר הגיעו השניים לחוף המערבי וירדו מהרכבת, מיהר האיש הלבן לארגן את חפציו, חש לתחנה והתחיל בעשייה קדחתנית: ארגון הסוסים, ציוד ודברי מאכל, על מנת להתחיל בעבודה. האיש האדום ירד מהרכבת לאיטו והשתטח על הקרקע, פניו באדמה החמה, ולא נע. מיהר אליו חברו הלבן והאיץ בו להצטרף אליו. ענה לו האיש האדום: "נסענו למרחק רב במהירות אשר איננה טבעית לקצב האדם. הנשמה שלי אצה רצה אחרינו וניסתה להשיג אותי, אולם במהירות הנסיעה לא הצליחה להדביקנו בחתיכה אחת. רסיסים מהנשמה נותרו בדרך וכעת הם מגיעים לאיטם ומצטרפים אל השלם. אני חייב להמתין להם עד שיאספו כולם, כיוון שאם לא אעשה כן הם יאבדו לי לעד, ושוב לא אהיה שלם"

בבוקר, אתם יודעים, אם יש לי זמן ואני לא צריכה לרוץ לשום מקום שאי אפשר להגיע אליו בנחת, בזמן שהמים במקלחת זורמים להם, אני מהגגת הגיגים (וכל זה עד שיכריזו על הגבלת המים מטעמי חסכון).

• אובמה – איזה חתיך הוא, אה? ברמות. והנאומים שלו, כל כך לא שגרתיים, רהוטים, יצירתיים. תענוג לשמוע אותם אחרי בוש הדהוי הזה.
• מישל אובמה – מדליקה לא פחות ממנו. איזה יופי היא נראית. כל פעם מביאים אותה מזווית אחרת. ואיך שהיא מצטלמת.. השבוע היתה התייחסות בעיתון לזרועות שלה. הזרועות החשופות והחטובות שלה מהוות מושא לקנאתן של נשים רבות. גם שלי, אני מודה. היא ספרה שהיא מקפידה על שלושה אימונים בשבוע ומשלבת בהם אימוני כוח ופעילות אירובית. נשים לא כל כך אוהבות אימוני כוח. בחדר כושר כמעט אף פעם אני לא רואה נשים באזור של המשקולות ואימוני כוח. בדרך כלל אני נמצאת שם לבד.
• ואיזה מרגש לקרוא שמפעם לפעם המנהיג הכמעט הכי חשוב בעולם, נוטש את ענייני הממלכה הגדולה ולוקח את אשתו לדייט ושכולם יתפוצצו. אם הוא יכול להשאיר לכמה שעות את ענייני העולם ולבלות כמה שעות עם אישתו - אז כל אחד יכול.
• נתניהו - כל כך משעמם, צפוי, משעמם (כבר אמרתי) אני כל כך מייחלת לאיזה מנהיג סוחף, כריזמטי, מדליק, כזה שמסעיר את הדמיון. לא נראה לי שבארץ יכול לקום לנו מנהיג כזה. פה כולם מכירים את כולם מהשכונה, מהצבא, מהתנועה. ואיך יכול לצמוח פה מנהיג כריזמטי אם ישבנו איתו על הסיר, או היינו איתו בצבא, או פגשנו אותו בבר המצווה ושאשתו נראית קצת כמו השכנה הפולנייה מהשכונה. אני מנסה לגלגל במוחי את המפורסמים שאני מכירה, מי מהם יכול להיות ה'מנהיג של המחר'? אני לא מצליחה לחשוב על אחד כזה. אני מודה שבתור אישה רדודה אני מייחלת למישהו להעריץ אותו, מישהו שהוא שילוב של חכם, יפה, בעל חזון, משכיל, אמיץ, כריזמטי. מישהו שירתק אותי אל המסך כשאני רק שומעת את הקול שלו. לנתניהו אין את זה.
• אני לא מתרפקת על העבר. אני אוהבת לומר שאני מתרפקת על העתיד. אני חושבת שהעתיד מכין לנו הפתעות מדהימות כאלה שיהפכו את החיים למסקרנים, יצירתיים ומלאי הפתעות. אני מלאת סקרנות לקראת העתיד.
• אני חוגגת כמה ימים של לבד. לבד לגמרי. בלי ילדים ובלי בנזוג. זה שיש עבודה באמצע, זה קצת מקלקל אבל אני לא אתן לזוטות קטנות כאלה להרוס לי את ההרגשה. בשביל להעצים את תחושת החופש הזו החלטתי לישון כל לילה בחדר אחד. ואולי גם ארדם בסלון מול הטלוויזיה..  

נכון שהיא מדהימה?