לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


מתחת לחזות הלוחמנית מסתתרת נפש אחרת..
Avatarכינוי: 

מין: נקבה

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2010    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2010

דברים שעושים לי חם בלב




  • סמס כמו זה שקבלתי השבוע: "אמא, האוכל היום היה נפלא"


  • כשהוא אומר לי שאני לא בסדר שלא באתי אליו דבר ראשון כשנכנסתי הביתה


  • תגובות מפרגנות


  • אנשים שלא עובדים 'לפי הספר' ורואים את הבנאדם שמולם, כמו זו שפגשתי היום ושעזרה לי למרות שזו לא היתה שעת קבלת קהל


  • משפט שאמר לי מישהו השבוע: "כשאני אבחר למנהל אני רוצה רק אותך לידי"


  • קפה לתוך הלילה עם חברה כשאנחנו שוכחות את עצמנו


  • לעשות סדר בארונות, במיוחד באלה שלא הגעתי אליהם מזמן ולזרוק, לזרוק ואחר כך לראות כמה מקום התפנה.


  • שש בבוקר, אני מטיילת בגינה כשתחתונים וחולצה קצרה, הקפה ביד, קונצרט הבוקר של הציפורים


  • שמלות. לא לבשתי כאלה במשך שנים...מסתבר שאני נראית בהן לא רע בכלל


  • לגמור עוד קטע בשביל ישראל


  • לשמוע מאחרים מחמאות על הילדים שלי


  • כשאני מחפשת משהו ואני מוצאת אותו בקלות יחסית


  • בימי שישי כשאני עושה מיחזור: הבגדים לחנות יד שניה, העיתונים לפח, הקרטונים למיכלים, הבקבוקים למתקן שלהם וחלק מוחזר לסופר ופתאום נעשה המון מקום במרפסת...
נכתב על ידי , 29/6/2010 23:12   בקטגוריות מעבירים את הזמן, אופטימי  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נוריקו ב-1/7/2010 14:25
 



איך שכחתי את העולם לשלוש שעות


הייתי שם. עם אלטון ג'ון. לרגע אחד נשכחו ממני בג"ץ ההורים החרדים וההפגנות וחסימות הכבישים שהחוללו להם במרחק של כמה רחובות ספורים מאצטדיון, ומשחקי המונדיאל, וחום הקיץ עם הלחות המעיקה, והפקקים הבלתי נסבלים בדרך שנסעתי להופעה והחניות הצפופות שבהן אנשים לא מהססים לדפוק לך את האוטו רק כדי להשתחל לחצי מטר רווח בלתי אפשרי..שלוש שעות הייתי במקום אחר..

  

הייתי שם עם אלטון ג'ון מנותקת לשלוש שעות מן העולם בחוץ ומתמסרת לרשימה ארוכה של שירים שבה האחד מרגש יותר מהשני. שירים כמו: דניאל, רוקט מן, שיר הפרידה לנסיכה דיאנה ,your song, yellow brick road, sacrifice ושיר הנושא מתוך הסרט Lion Kong, שרה ורוקדת מזמזמת את המילים ומתנועעת לקצב המוסיקה הסוחפת וכל מה מעסיק אותי זה השיר הבא.. כשאני מנסה לנחש לפי הפתיחה איזה שיר זה הולך להיות.



 
הייתי שם עם אלטון ג'ון. שכלפי חוץ בכלל לא נראה משהו מיוחד. הוא איש קטן ועגלעל, לא צעיר בכלל. מגושם משהו, לבוש בבגדים נוצצים שבכלל לא התאימו למזג האוויר החם והלח, בנעלי פלטפורמה מצחיקות.. אבל ברגע שהוא התיישב על הפסנתר ונגע בקלידים ופתח את הפה.. תוך שניה הכל נשכח. הגיל והמראה והמוזריות ונעלי הפלטפורמה.. הוא פשוט היה קוסם. כריזמתי, מלא אנרגיות, מקסים, מדבר מעט, מרגש וסוחף.. אחד שלקח אותנו לשעתיים וחצי של מסע קסם עם הלהיטים הגדולים שלו, כשכל שיר הוא דהז'וו לרגעים קסומים..  והשאו של אלטון והלהקה המצויינת שליוותה אותו.

 

הייתי שם עם אלטון וכנראה שעם עוד קרוב ל-50 אלף נוספים, ועם הסטיקלייטים הירוקים שיצרו מראה מרהיב של אנשים שמתנועעים בירוק לקצב של המוזיקה ורוקדים ושרים וברגעים האלה בכלל לא איכפת לך מה העושה השכן שלך לכסא מימין או משמאל (הבת שלי, במקרה) ובשביל משפטים אלמותיים מרגשים כמו: sorry seems to be the hardest word או "כמה נפלא העולם כשאתה בתוכו" ועוד כמה משפטים שנחרטים לי בראש ומזמזמים בתוכי בלי הפסקה עד שאפשר להשתגע..

 

וגם בשביל הזיקוקים שהיו בסוף...אני אוהבת זיקוקים

נכתב על ידי , 18/6/2010 11:21   בקטגוריות יש לי צפורים בראש, מעבירים את הזמן  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-30/6/2010 07:42
 



הילד בן 20


לילד שלי שעוד כמה דקות יהפוך בצ'יק לבן 20: (בהשראת הטור של יאיר לפיד) 

 

להיות בן 20 – זה אומר להיות בין לבין. בין הפרק של בית הספר והלימודים לבין הפרק של הצבא..לבין מה שיבוא אחר כך. הפרק הזה שקוראים לו "החיים".

 

20 – זה אומר שתכף תהיה באמצע השירות הצבאי.. ואפשר כבר להתחיל לחלום על הטיול של אחרי הצבא.

 

להיות בן 20 – זה לבלות חצי מהחיים בפייסבוק, להתחבר אליו דרך הטלפון, מכל מקום אפשרי, גם אתה באמצע האימון, או בדרך מפה לשם, ולשלוח אות חיים בצורת משפט כמו: "איך לקשור שרוכים בשניה" ולהכריז "אני אוהב את חברה שלי" שכל העולם ידע.. ולהגיד במשפט אחר שאתה זקוק לשיחה מרגיעה והכל בפייסבוק.

 

להיות בן 20 – זה עוד לא ממש לחשוב על העתיד שלך, אבל כבר לדעת שזה מחכה לך מעבר לפינה, אבל עד אז, בינתיים אפשר להמשיך לשחק באקס- בוקס ולשבת על עוד סיגריה ובירה במרפסת ולשחק פוקר עם חברים ולחשוב שהסתבלט הזה ימשך לנצח..

 

להיות בן 20 – זה להתחיל לתכנן את הבילוי בשעה 10 בערב  לצאת ב-12 בלילה ולחזור בארבע לפנות בוקר ולחשוב שאתה יכול לקום בשמונה כרגיל לצבא.

 

להיות בן 20 – זה להתחיל לחשוב כבר על "איך אני עושה את המכה של החיים שלי" והכוונה היא לא למכות אלא לכסף. כזה שיאפשר לך לעשות מה שיתחשק לך...להבין שהכסף מניע את הכל ואם רוצים לחיות טוב אז צריך להרוויח.. ולהרוויח זה לא מההורים...

 

להיות בן 20 – זה להתחיל להבין שבית זה מקום בלב ושהבית שלך הוא בית זמני. שעוד מעט תגמור את הצבאי והבית זה לא בדיוק מקום להישאר בו. בית זה מקום לבוא אליו מפעם לפעם.. שצריך לצאת אל העולם הגדול, לעבוד, ללמוד.. אז איפה זה הבית? פה? בתל אביב? בכפר סבא? בחו"ל...?

 

להיות בן 20 – זה להחליט שאם בא לך אתה יכול לעשות קעקוע וכבר לא צריך לבקש רשות מאבא או מאמא, להיות נהג מצויין, להפגש עם חברים שלך לטורניר באקס בוקס שימשך כל היום וכל הלילה וגם למחרת ולא להפסיד באף משחק, אפילו לא לאח שלך שבטוח שהוא ינצח אותך ברגע שרק תתחילו. אבל הוא לא. ואתה יודע שבזה אתה יותר טוב ממנו.. וגם הוא יודע את זה..

 

להיות בן 20 –זה אומר שהחיים עוד לא ממש התחילו אבל הם כבר באמצע ושאין לדעת מה יהיה ואין לדעת למה לחכות. אז הכי טוב לחיות אותם כמו שהם וליהנות מכל רגע ומכל האהבה שמורעפת עליך מכולנו.

נכתב על ידי , 12/6/2010 23:27   בקטגוריות מתבגרת עם הילד, אהבה ויחסים  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-22/6/2010 20:21
 



חרא של כלבים


הבוקר הכלבה עלי. הכלבה ועוד כמה משימות. אנחנו יוצאות לסבוב. רק יצאנו מהחצר וראיתי אותה עושה תנועות של אחת שלא יכולה להתאפק. לא הספקתי להזהיר אותה שככה לא עושים ותוך שניה היא חירבנה על המדרכה. שיט. להתחיל את הבוקר מאיסוף של גללי חרא מהמדרכה זה לא בדיוק עושה פתיחה טובה לבוקר... עכשיו אני צריכה להתעסק בלאסוף את זה, אני מסתכלת מסביב מחפשת איך להסתדר. הבוקר אני בלחץ של זמן. המשימה הזו של הכלבה היא בנוסף .. והזמן שלי נורא מתוקתק. לשניה חלפה בראשי המחשבה שאולי אתעלם מזה ואמשיך הלאה כאילו זה לא שייך לי אבל רק לשניה. יש פתחי מילוט. מזל שיש מתקני שקי-קקי באזור.

בפנים בתוכי אני כועסת עליה. השטח הציבורי שבו יכלה לחרבן כאוות נפשה הוא כל כך קרוב. היא מכירה את השטח היטב, את המרחק.. מה הסיפור שלה? בדיוק כשאני כל כך קצרה בבוקר הזה.

אני אוספת את הגללים שהיא פזרה על פני השטח. בא לי להקיא. הרגשה של גועל נפש מציפה אותי.. תוך כדי אני נזכרת בילדים כשהיו קטנים וההתעסקות הזו היתה חלק מהחיים שלי. אולי ההשוואה הזו שבין הילדים לכלבה בסיטואציה דומה תעשה את מלאכת ניקוי המדרכה מגללי החרא יותר קלה.. אחרי הכל אנחנו כל הזמן אומרים ש'כלב זה כמו ילד'. כמו אבל זה לא.

הכלבה הזו כבר זקנה. היא זקנה ממש. היא גרה אתנו כמעט ארבע עשרה שנים. כלפי חוץ היא נראית טוב אבל יש לה התנהגויות של זקנה. קשה לה לשבת, קשה לה לקום, בפעם האחרונה שהיתה מיוחמת וברחה מהבית היא לא ידעה איך לחזור. אחרי שלושה ימים של דאגה וחיפושים מצאנו אותה באפיסת כוחות. היא בקושי התאוששה. עכשיו היא לא תמיד שולטת בצרכים שלה. זה אומר שאני צריכה להתרגל לזה שבימים שלא יהיה לי מזל אצטרך לאסוף את החרא שלה. שיט. אולי נרדים אותה? האפשרות הזו חולפת לי בראש. עם כלבים זה קל. טלפון אחד לאבנר הווטרינר, והוא מסדר את הכל. אפילו לקבורה שלה לא צריך לדאוג. הכל עליו.

עם כלבים זה קל. נמאס לך מהכלב את משאירה אותו באיזה מקום שלא יוכל לחזור אליך. בחגים זה הכי בולט... לא פעם בחגים אנחנו מוצאים באזור שלנו כלבים משוטטים. כאלה שלבעלים שלהם נמאס מהם. הם לוקחים אותם לטיול במקום רחוק. בשלב כלשהו פותחים את הדלת של האוטו נותנים לכלב לצאת לעשות פיפי ונעלמים...

אני גומרת לאסוף את הגללים. משליכה את השקית לפח. מסתכלת עליה במבט נזעם ומרביצה לכיוון שלה נאום על זה שהיא לא בסדר שלא התאפקה עוד קצת עד למקום שבו היא מחרבנת כרגיל.. היא מסתכלת עלי בחזרה. לא נראה לי שהנאום שלי נוגע לה. היא ממשיכה לרחרח עוד קצת משתינה קצת פה וקצת שם ומסתובבת לכיוון הבית.

כלב זה כמו ילד אני חושבת.

נכתב על ידי , 11/6/2010 11:19   בקטגוריות יש לי צפורים בראש, אופטימי  
36 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-21/6/2010 21:51
 



לדף הבא
דפים:  

104,306
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמזונה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמזונה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)