וזה עוד בית ספר שפגשתי בטיול בהודו. במסגד מוסלמי. לומדים בו ילדים בגילים שונים וכמו שאפשר להיווכח - התנאים לא משהו... אבל בכל זאת לומדים.

שניים מן התלמידים שיצאו לרגע מן השיעור

נאמר כבר, ואני אגיד זאת שוב ושוב:
גם בעידן של הטלוויזיה, האינטרנט, הסלולרי, ה-SMS, וכל השאר -
אין תחליף לזמן, להשקעה, להתנסות, לתעייה ולטעייה.... הקיימים במציאות
אין תחליף למראה עיניים, לקול, לריח, לטעם ולמגע - שבמציאות

לא יעזרו טונות של אס.אם.אסים,
וערימות של מילים כתובות
המציאות היא מציאות
והוירטואלי - ישאר וירטואלי לנצח.

לרגל יום הולדתו ה50 הופיע אתמול שלומי שבת בתיאטרון הרומי בקיסריה בהשתתפות חברים:

פבלו רוזנברג, לאה שבת, סאבלימינל והצל, שירי מימון, רובי לוי,  זרח יוסף, יוסי אזולאי, ירון כהן וחיים אל.

המופע היה קודם כל שלומי. היו בו להיטים מכל התקופות והזמנים וגם שירים פחות מוכרים, כאלה שזכו לפחות התייחסות והשמעות.

הוא שר המון שירים יפים שכיף לשיר אותם ולהתנועע לצליליהם

החיבור בינו לבין הקהל היה נפלא.

אנשים שרו ורקדו לאורך כל המופע. האווירה היתה נהדרת. היו באוויר המון אנרגיות טובות וחיוביות.

וכמו שהוא אמר: "ג'וק קטן" ישב לו בראש כבר הרבה שנים ולא נותן מנוח: הוא עדיין לא נתן הופעה מלאה בקיסריה. הופעה בקיסריה היא הגשמת חלום, הופעה שהוא הגדיר: "הופעת חיי, השיא של הקריירה שלי".

מה כל כך מיוחד בקיסריה? "זו לא הכמות, זה המקום. לכל מדינה יש את היכל התהילה שלה. קיסריה היא בשבילי היכל התהילה שלנו.

יש משהו באמפיתיאטרון הרומי בקיסריה שהופך את המופעים שם לאחרים. משהו בלתי אמצעי

הופעה פשוט נהדרת. לכו.