מכירים את הבובה הזו בבושקה, שיש בתוכה עוד בובת בבושקה ובתוכה עוד בובת בבושקה ועוד אחת, עד שבתוכה יש בובה פיצפונת מעץ מלא, כזו שלא מכילה אף אחד?

אף פעם לא חשבתי על הבובה הזו מעבר למה שהיא.

זה מוזר כי אני תמיד חושבת על הדברים ועל מה שמעבר להם. כל דבר אצלי משמש אנלוגיה למשהו אחר.

יש לי אחת כזו שמתגלגלת בבית ובדיוק השבוע נתקלתי בה (כשחיפשתי משהו אחר, אלא מה..) ופתאום עלו בי כל מיני מחשבות הקשורות בבובה הזו.

שהיא בעצם מייצגת סוג של מערכות יחסים שיש לנו עם עצמנו, עם המשפחה, עם הילדים, עם החברים.

כל בובה בפנים היא גם מכילה וגם מוכלת, מגינה על אחרים וגם זקוקה להגנת האחרים. עד שמגיעים לבובה הגדולה. זו שמכילה את כולם. הבבושקה הגדולה מכילה את כולם, כאילו מגנה עליהם מפני הסביבה.

ויש עוד דמות אחת. הבובה הקטנה. זו שמעץ מלא. בעיני היא מייצגת את האנשים בחיינו שאנחנו לא רואים.

בחיים שלנו קיימים אנשים שאנחנו לא רואים אותם. עובדי הניקיון במשרד, האנשים שמנקים את השירותים, השומר בשער של הבצפר, אלה שמסדרים את הסחורה על המדפים בסופר הם אמנם לא נראים בעינינו אבל הם בכל זאת אנשים מעץ מלא.כמו הבובה הקטנה.

אז זהו שדווקא לקראת יום הכיפורים חשבתי שבחיים חשובים הדברים הגדולים אבל לא פחות חשוב לשים לב לפרטים.

חשוב לראות את כולם. לשים לב. להיות רגישים לסביבה.

מצד אחד, יש לכל אחד תפקיד שאותו הוא חייב למלא אבל מצד שני חשוב גם להכיל את הבלבול והכעס, החרדות והתסכול של האחרים מסביבנו כמו בבושקות. להכיל ולא להתחשבן.

ואם נעשה את זה, נכיל ולא נתחשבן, נשים לב לפרטים, נהיה רגישים לסביבה, אולי נהיה זקוקים לפחות סליחות ביום הכיפורים.

אולי....

(רציתי לשים פה תמונה של בבושקה ולא מצאתי. אז תדמיינו... אולי אח"כ אמצא..)

הלכתי לפוסט של השנה שעברה לראות האם כל מה שאיחלתי לעצמי אכן הצליח לי.

איך מודדים אם זה הצליח?

למשל בסעיף "לקום בבוקר עם חיוך" כמה פעמים אני צריכה לקום ככה כדי שזה יחשב שהסעיף הזה התממש? דווקא בגלל שזכורים לי הרבה בקרים מאד עצובים

התלבטתי גם לגבי סעיפים אחרים, כמו לא להתרגז בקלות. אני דווקא מתרגזת בקלות אבל זה עובר לי מהר – זה נחשב או לא?

ולשמור על כושר - את זה דווקא הצלחתי רוב השנה.

בסך הכל אני חושבת שהיתה שנה די מוצלחת. קרו לי בה הרבה דברים טובים.

אם להיות השנה יותר קונקרטית אז זה מה שאני מאחלת לעצמי לשנה הבאה:

שאוכל לשכב במיטה כשאני חולה ולא להעמיד פנים שהעולם יתמוטט אם לא אהיה זמינה יום אחד.

שאדבר פחות ואקשיב יותר.

שאנסה להבין מה אומרים לי הדברים גם אם זה לא נאמר מפורשות.

שאקשיב יותר בסבלנות לאמא שלי מספרת את סיפורי נעוריה שוב ושוב.

שאשכב על הדשא בלי לדאוג שהוא יכתים את מכנסי.

שאבכה ואצחק יותר בזמן שאני צופה בחיים עצמם ולא רק בזמן שאני צופה בטלוויזיה.

שאזמין חברים לארוחה אפילו אם הבית לא כל כך מסודר.

שסוף סוף אני אדליק את כל הנרות שקבלתי במתנה במקום לשמור אותם בארון.

יאללה שתהיה שנה טובה.

תן לנו שנה אחת של שקט אמיתי

שנה של לובן הפריחות וירק הדשאים

שנה של להט אהבות וחום תנור הבית

ושנדע רק פעם אחת מהו טוב ומה נעים.

                                                 (נתן אלתרמן)