עברו שנתיים מהפעם האחרונה שהרגשתי ככה.
שנתיים שבהם מקום העבודה שלי היה הבית שלי מחוץ לבית. המשפחה השנייה שלי. מקום שהרגשתי בטוחה בו. מקום שהחזיר לי את הערך העצמי שלי ואת האמונה בעצמי וביכולות שלי.
ביום חמישי בערב הודיעו לי שיש לי חודש.
מאותו רגע אני לא מצליחה להירדם. מתעוררת מוקדם ולא מצליחה לחזור לישון. בעיקר חופרת, שוב ושוב, מה קרה שם. חופרת כל כך עמוק שכבר יכולתי להקים לבד את התחתית של ת"א.
ילד צריך לעשות משהו ממש נורא כדי שיזרקו אותו מהבית.
ואני באמת לא מצליחה להבין מה אני עשיתי. כי לא עשיתי. משהו נורא, כלומר. בעיקר עשיתי את העבודה שלי ועשיתי אותה טוב, עם כל הלב והנשמה.
אז אני חושבת שמגיעות לי כמה תשובות. אפילו אם הן כואבות.
אני מקווה שאני אקבל אותן.
ומי שמכיר/יודע/שומע על משרה בתחום השיווק/פרסום/תוכן/הפקה שמתאימה לבחורה עם ראש על הכתפיים, לב גדול, הרבה אכפתיות ו 3 שנות נסיון כתקציבאית - אל תשמרו אותה לעצמכם. תשלחו מייל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
