www.room404.net

ביקור בשני בתי קולנוע בסוף השבוע הזה שכנע אותי לוותר סופית על שירותיהם, בגלל הריח המבחיל של הפופקורן והחוצפה של המאחרים, שעוד מעיזים להרעיש ולהקים אנשים ממקומותיהם, והחוצפה של בתי הקולנוע שמכניסים אנשים בעשרים דקות איחור, והדברת הבלתי פוסקת של הצופים, בעיקר הילדים אבל לא רק (ואולי יהיה על זה פוסט גדול יותר מתישהו).

סיפרתי על כך לידידתי ל', שהסכימה עם תיאור המקרה אבל לא עם המסקנות: "כמו שלא הפסקתי לנסוע באוטובוסים בגלל מחבלים, ככה אני גם לא מוכנה להפסיק ללכת לסרטים בגלל ילדים אינפנטיליים".