מאת: יולי זרגן
אל: עידו קינן
נושא: עבור עידו קינן החתיך
היי עידו, ומניינים?
בוודאי אתה זוכר אותי, אם לא מסלב-ווץ' ("יולי זרגן נצפתה יוצאת את הסטודיו של אשל עזר וחיוך מרוצה על שפתיה החושניות"), ודאי מהבלוג הנועז, החדשני והבועט שלי.
עד כאן אקספוזיציה. ולעניין: בבוקרו של יום ג' שעבר קמתי ובלבי מצוקה, שכן חופשתי הדו-שבועית הסתיימה זה מכבר ועליי לחזור לבסיס ולאבטח את הגבול על מנת שציבור במאי הפיצ'רים, הכותבים של אסף הראל ועיתונאי האינטרנט יוכלו ללעוס את הפוטומאקי שלהם בשקט, ולנסוע באוטובוסים למסיבות חשק על גג דירותיהם של אי-אילו יוצאי 'פינגפונג' מבלי לחשוש להתפוצץ, למשל.
אך עוד לפני שהנחתי את הדיסקית האופנתית על צווארי, ניגשתי אל המחשב, לבדוק בפעם האחרונה טרם יציאתי אל הקו (זה נשמע נועז!) כניסות, בגלל הפרו החדש והכל. וכמה התלהבתי לראות שקישרת אליי באחד הפוסטים היוקרתיים שלך. כה שמחתי, שכבר חשבתי לתת לך לאמץ אותי במבצע "אמץ חיילת", שאני מארגנת עקב מצבי הכלכלי המעציב.
וכך חזרתי לביתי הבוקר, רק כדי לראות שמחקת את הפוסט המדובר! למה, עידו? למה?!
לא טובה בעיניך כתיבתי התמה? לא טובים בעיניך ניסוחיי הפורנוגרפיים? לא טוב בעיניך הניסיון שלי למשוך את ציבור הקוראים בעזרת מניפולציות זולות (אם כי מאד אוטוביוגרפיות ונאמנות למציאות)? למה?
שנייה הייתי מלהפוך לדבר הבא בישראבלוג, החיילת הרותחת והפואטית שכולם נכנסים אליה (ת"מ). עד שמישהו שקוראים אותו כבר כותב עליי, הוא לוקח את זה בחזרה ומוחק. וזה כואב לי, יותר מ-5.56 בדיוק ברקה.
שלך,
בצער רב וביגון עמוק,
יולי זרגן,
סמלת מבצעים גזעית.
***
מאת: עידו קינן
אל: יולי זרגן
נושא: יולי היקרה
העניינים בסדר, יולי, הכל פיגוע ירי ממוקד.
כמו גבר מהדור הישן, מטרוסקסוערס אם תרצי, אינני זוכר בלוגרים שאני מצטט. מלנקק וזורק, אם תרצי. כדי לברר מי את, נאלצתי לגגל אותך ולהיכנס לבלוגך. תרגיל זול, לקבל ככה כניסות חינם על חשבוני, ועוד כשהקאונטר מת. קצת מזכיר נקרופיליה.
לעגך לשמאלני העיגולד שאת מחזיקה ממני (פוטומאקי ומסיבות חשק אצל צ'יקי) לא עוזר לקייס שלך. מה גם שלאות הזדהות עם אחיי הוולרשטיינים, אף שקלתי לשאת טלאי אבטחה של מיקרוסופט על דש בגדי. חיי ריקים מתוכן רוחני, ואני ממלא אותם בפורנו זול (זול לא במובן ההפקתי, אלא בכך שהוא יורד חינם מהאינטר-נט) וקסטות של אמנון יצחק. רוצה לומר: אינני חושש להתפוצץ, יולי – אני מצפה לכך בכיליון עיניים.
הפוסטים היוקרתיים שלי הם כמו סם מסיבות איכותי: את מכבבת באחד, מקסימום בשניים בחינם. כשאת מפתחת תלות, מגיע תג המחיר. "אמץ חיילת", הצעת לי. המצב ישנו, חשבתי, עד שראיתי ששתי תגובות בלבד התקבלו לפוסט בו הצעת את המבצע הזה לכלל העולם (ובכך ממילא הוזלת אותו והוא איבד ממעמדו האקסלוסיבי: חשבתי שקיבלתי yes max, מסתבר שאת הצעת לי מנוי ל-HOT עם התחייבות לשנתיים ויצפאן. אני שונא את יצפאן). אמצי את דמיונך, יולי זרגן, החיילת הנועזת שכולם נכנסים אליה (ת"מ) ושמצבה הכלכלי מעציב, ונסי לחשוב באיזה מטבע עובר לסוחר תוכלי לשלם על הזכות להיחדר, 404 סטייל.
כאדם עם יושר אינטלקטואלי (נגיד), אני מחויב כאן בהערת "המציג אינו רופא": אל תטעי לחשוב שפרסום בחדר 404 יהפוך אותך לדבר הבא בישראבלוג, אל תתני לפופולריות הקאונטרית שלו לעוור את עיניך: יותר אנשים מחכים לנפילתו מאשר אמהות חד-הוריות במבואה של משרדי פרפר1. מרגע שדרכך הצטלבה בדרכו, מעמדך החל לרדת. תחשבי מגע הזהב של מידאס, רק שהכל הופך לחרא.
ולא שניסיתי, אבל יש לי תחושה ש-5.56 בדיוק ברקה בכלל לא כואב.
שלך,
בציפיה לתגובה צה"לית הולמת,
עידו לא-אמין
פרופיל 21
נ"ב: לו במקום להשתרלל כל היום עם כוכבנים לרגע, היית טורחת לטמון ידך בעינוג העצמי האינטרנטי (כלומר, לגגל את שמך), היית מגלה שהפוסט בו לינקקתי אליך חי וקיים. Notwithstanding, אני ממתין להצעותיך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
