כבר כמה ימים שאני מוחק אימיילים מהג'ימייל. מוחק מוחק מוחק מוחק. נשרף לי המוח מרוב למחוק. והאחוז בוער ואינו אוּכּל. 102%. מוחק מגות שלמות של תמונות. ולא זז. 1023 מגה, 102%, אין אימייל יוצא, ולעתים גם שמירה כטיוטה כבר אי אפשר.
והג'ימייל, שתבינו, זה האימייל של העבודה. כל מה שמגיע לכתובת בעבודה מפורווד גם לשם, ואת כל העבודה מהבית אני עושה משם. ג'ימייל סתום = אי אפשר לעבוד. ועוד שניה אני בחופשה של כמעט שבועיים. מה יהא על התיבה כשאשוב?
לא שאדם סביר צריך להגיע ל-102%. גוגל בעצמם אומרים, מהיום אתה לא חייב למחוק שום דבר. תארכב. אבל תועפות האימייל שאני מקבל חנקו את הג'יגה תוך משהו כמו חצי שנה. אפשר אמנם לפתוח עוד חשבון עם אחת משש ההזמנות שנחתו עלי, אבל חצי שנה מהיום, אני שוב אהיה באותו מצב.
בייאושי, מחקתי את תיבת הספאם. סתם, בשביל הקטע, בשביל להרגיש טוב שמחקתי כמה מאות אימיילים במכה. ופתאום – קסם! האחוזים ירדו. היש מצב שג'ימייל, בניגוד לכל היגיון אימיילי, סופר לי במיכסה את הספאם? יש מצב.
במאמץ בל ייאמן, הורדתי את כמות האימיילים ב-All Mail לכמה מאות. התחלתי במחיקה שיטתית של כל אימייל עם צרופה (אטצ'מנט), כל האימיילים שהגיעו מכתובות של יחצנים (אם לא טיפלתי בזה בזמן אמיתי, אין כבר מה לעשות עם זה), באימיילים עם מילות מפתח קבועות שאני שלחתי לקולגות. נסו לקרוא אימיילים חצי שנה אחורה. מסע מרתק במנהרת הזמן.
והאחוז לא זז.
שמוק.
ג'ימייל יפית. איור: תום טרגר; רעיון: אהוד קינן (CC)
בייאושי השני, התחלתי למחוק את תיבת האשפה (trash, דברים שאני זרקתי לפח, לא דואר זבל). מסקרנות דפדפתי לסוף התיבה ומצאתי שם תכתובות מיוני.
יוני!
האם אני מדמיין? "Trashed messages more than 30 days old will be automatically deleted", משקר לי הג'ימייל בפנים. יוני זה הרבה יותר מ-30 יום, למה לא מחקת אותם, חתיכת תאגיד אמריקאי מטומטם וחסר לב?
מוחק מוחק מוחק מוחק. האחוזים יורדים.
יורדים!
אלוהים אדירים, הגעתי ל-92%!
והג'ימייל המתנייק עוד שואל: "Who needs to delete when you have 1000 MB of storage?!".
אגב, הייתם חושבים שבג'ימייל תהיה אופציה קלה יותר למחיקת 6000+ אימיילים מאשר לסמן כל פעם חמישים אימיילים וללחוץ "Delete Forever".
אז הייתם חושבים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
