סיימנו את התפילה והתיישבנו לאכול. השמיים נצבעו בגווני זהוב וכתום, הנוף היה עוצר נשימה. הודייה הייתה יפהפייה. כך עם בנדנה כרוכה על ראשה החמוד, חולצת פלנל משובצת, מעל טרנינג שחור שנתחב אל תוך חצאית גינס ארוכה. מעיל
הדובון הכחול שלה השלים את העטיפה.
[...]
הרגשתי את יצר הרע מתעורר בתוכי, שולח להבות של אש בכל גופי.
[...]
הודיה נטלה את ידי בידה והשחילה אותה אל מתחת לטרנינג. שמע ישראל! היא לא לבשה חזייה.
[...]
חלל הקרוואן נמלא בריח הכבד של תשוקה ותאוות בשרים. הרגשתי את איברי שגדל וגדל עד שחששתי כי יפקע את בד מכנסי. נשימתי כבדה עלי והמראה של הודיה בחלל הקרוואן החשוך, מתמכרת לתאוותה היה מעבר לכל דמיון. היא נעה בקצב כמתפללת בדבקות.
[...]
ישבנו כך עוד דקות ארוכות עד שמבחוץ שמענו את שלמה קורא לכולם להתפנות. הגיע אישור טלפוני מהרבנים לעזוב את המאחז. הפעם האחרונה שראיתי את הודיה הייתה מבעד לחלון הרכב. היא נסעה לירושלים ואני עליתי על ההסעה לחברון.
– מתוך הסיפור האירוטי "הודיה" מאת Fixtricks
(תודה, ד' הפצצה)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
