"טעם החיים" / הילה שרעף
תוך כדי שכיבסתי את הבגדים שלי ושל בעלי, חשבתי על קריירה, על אמהות, ועל מי אני.
לפתע הבחנתי בכתמי אודם על צווארון חולצתו, אך אל דאגה.
כף אחת של "פִּילָגֶשֶת" - האבקה שתפיל את בעלך ברשת.
והכתמים כאילו מעולם לא היו. נלחמים בכתמים בריח דובדבנים.
ואז בעלי נכנס הביתה. עמד בכניסה וחייך אליי. יש לו חיוך רחב ולבן.
גם לי יש חיוך לבן, כי אצלנו בבית משתמשים ב"מלבין" - מלבין משחת השיניים שלנו.
משחת השיניים שמסירה כתמי קפה וניקוטין.
הוא הציע לי קפה. הסכמתי. הוא הלך לעבר המטבח בתנועות איטיות וחושניות,
פתח את ארון המטבח, הוציא כוס צהובה, הוציא צנצנת של קפה "לס".
בחוץ ירד גשם. אני לבשתי גופייה דקיקה ותחתונים והתכרבלתי.
הוא לגם את הקפה וחייך אליי. גם אני חייכתי.
ידעתי שהוא רוצה אותי.
כן! קפה "לס" ככה זה כשמתאימים.
לפתע עלה בי חשק עז למתוק. מיד נגשתי למזווה והוצאתי עוגה של "פלאית" -
ארבעה שכבות של שוקולד! הרגשתי שאני ממש מדלגת. כאילו בתוך חלום.
אצבעותיי ליטפו את האריזה בעוד הוא מביט בי ונושך את שפתיו.
שלפתי סכין והתחלתי לפרוס את העוגה. הגשתי לו והוא לעס.
אני פרסתי והוא לעס.
אני פרסתי והוא לעס.
אני פרסתי והוא לעס.
הושטתי יד לטעום מן העוגה ופתאום קיבלתי כאפה. כאפה מצלצלת.
לא שמתי לב שעל השולחן עמדה אריזה של "מרמלדה לייט - עוגיה עוגיה"
הוא הוציא מתוך הקופסא עוגייה והחדיר לפי, תוך כדי שהוא רוכן אליי ולוחש לאוזני:
דרך נעימה שתסייע לך לשמור על הגזרה.
התרווחתי על הספה הלבנה. אנחנו בחרנו לבנה, אבל ברשת "פיקאה" יש אותה במבחר צבעים!
ורוד מיושן, אדום מאוהב וסגול מסופק.
כן. "פיקאה" - רשת הריהוט לבית שלי. כייף להזמין חברים.
כשסיימנו, דלגתי למטבח לשטוף את הכלים.
על הספוג שמתי את "סופט" - סבון הכלים בשבילי. סבון הכלים שיודע לשמור על מגע יידיך רך
ונעים. שאני אשפשף? בטח! עכשו אפשר לשפשף ולשפשף ולשפשף ולשפשף
ועדיין מגע ידיי יהי רך ונעים.
כך אוכל ללטף אותו בלילה כשהוא מפנה לי את גב.
כרזה של תערוכת אנטי קוקה קולה, גלריה בצלאל, סלמה 60 ת"א, 10/3-21/4, 10:00-16:00. צילום: עידו קינן (CC)
***
שרעף, בוגרת תאטרון החדר, נולדה וגדלה ביד אליהו, וחיה כיום בכפר. הקטע שכתבה פורסם באיגרת השבועית של אמיר אוריין - תיאטרון החדר (לרישום: [email protected]).
שרעף מפרשנת: "הקטע הנ"ל הינו מערכון (בשאיפה, כחלק ממופע אישי שאני רוצה לעלות). ההשראה לקטע היא הדיאלוג של חיי, הרצון לשאוף לאיזון ביני לבין העולם שמחוץ לי. איזון שמתבטא בין חומר לרוח, ביין מושפע למשפיע וביין הרצון לאינדבידואל, ועם זאת להיות חלק. כמו כן הדיאלוג ביני כאישה בעולם של דימויים נחותים, כאילו נורא כיף לשטוף כלים, מענג ומרגיע, הצורך להיות רזה וצנומה, מתוך ראייה אבסורדית ששמן זה פשוט לא בריא, מאיים כמעט, לא מושך, משהו שאין לשאוף אליו, מזיק להרמוניה החברתית".
"יש עוד מה לומר, אבל אני בתוך תהליך של יצירה. בודקת, מפרקת שוב ושוב מי אני, מה ההגדרה שלי על עצמי, של החברה עליי ולמה כל כך אכפת לי? ואכפת לי מאד. וזה מקום שמרגש אותי, מכעיס אותי, מצחיק אותי, מטריד וכתוצאה מכך מעורר".
"יש לי שאיפות והרצון לבטא את עצמי כל הזמן, להשמיע את קולי, 'כל עוד אני לא מזיקה לעצמי ולזולת' (אמיר אוריין), וכמו כן להשפיע על סביבתי, שלא נתהלך כמו עדר".
הילה שרעף עם כלבתה. צילום פרטי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
